אין דרך קלה לשבור לב..
מיום ליום מתחוורת ההבנה, שלהיפרד מהחלום שלך, הייתה ההתעוררות החשובה ביותר שלי בתקופה האחרונה.
נתת לי המון מהחוויה איתך, בעיקר למידה על דגלים אדומים. וחבל, כי היה יכול להיות מדהים. אבל יכול להיות הוא החבר הכי טוב של אכזבה.
וואלה, אין דרך קלה לשבור לב. לשבור לב, זה לשבור את הלב שלך וגם שלי. לנפץ סופית את אגרטל התקוות, הדמיונות, התשוקה האדירה שחשתי אליך. אין דרך קלה לשבור לב.
ואיך מרפאים לב שבור? ובכן, אני בכלל לא בטוחה שהלב שלי שבור. אבל אין ספק שהוא מתאחה, מתחזק. בכלל לא רע לי הלבד. אני מאמצת אותו בחיבוק גדול כי בהחלט התגעגעתי אליו. ככה זה הלבד. הוא חמקמק, ממכר, אי אפשר איתו או בלעדיו, קצת כמו גבר.
אם אתה תחזור לחיים שלי, ותוכיח את עצמך, אולי.. אולי.. למרות שכולנו יודעים שהסוף כתוב מראש, ואתה לא תחזור ולא נעליים. הזלת דמעה, אני בכיתי, אמרתי לך שאתה יודע איפה למצוא אותי, אבל ברור לשנינו שאתה לא תחפש אותי. אתה צריך למצוא את עצמך.
אתה חשוף וכאוב, אבל יפהפה, שקט ונעים. אתה מודאג וחרד למחר, בלי להבין שהיום הוא העיקר. אין זמן אחר מלבד עכשיו, ולהיות איתך היה בעיקר להתעסק במה יהיה, במקום להבין מה יש עכשיו.
ואם הייתי מתבוננת בזה בצלילות הדעת, הייתי מבינה שאין הרבה. הייתי גם יודעת שאין סיבה להתאמץ, לרדוף, לחנך, לצפות או להסביר. כי מה שלא קיים כרגע, עוד יותר לא יהיה קיים וגם לא היה קיים. אין לי מושג כבר מה אני משרבטת כאן במילים, אבל אני יודעת שאני חושבת עליך, מתגעגעת אליך, ועם זאת, יודעת שזו הייתה הבחירה הנכונה, הבריאה והמושכלת, להיפרד ממך, ממי שהיית לי, ממי שהייתי לצידך, ומהחלום. החלום ושברו.
לפחות בין כל הכאב והטירוף והתשוקה השורפת, נחשפה לי שכבת הבנה עמוקה שאני בשלה להכניס אדם מיוחד לחיים שלי, אבל לאט לאט לאט.
לילה טוב ❤️