סוף סוף הוא ענה.
"גם אני חושב עלייך ועלינו, אבל אני.. אוף.. מצטער".
"אתה רוצה להיפגש לקפה?"
"כן"
"גם אני. נדבר"
תמיד הייתי בחורה פרקטית מאוד...
---
למה שברת לי את הלב?
למה שברת לי את הלב?
---
ובכן מעולם לא נמניתי מסוג האנשים שבוכים אחרי אורגזמה, אבל היום זה קרה.
למרות שכמעט אינטואיטיבית מתחשק לי לצחוק על זה, אני אכתוב, כי זה אכן משמעותי.
---
בימים האחרונים לא כתבתי הרבה למעט שיתוף של שירים שהרגשתי שמשקפים איזושהי תחושה מסוימת שאני מרגישה.
אני לא כותבת בעין הסערה, רק אחרי שהיא חולפת, אבל היום אני כותבת. אני כותבת כי בכיתי. בכיתי בכי כואב ועמוק ממקום רגיש. בכי זועק כזה. קצר וחלש אבל.. קורע לב.
---
ואמרתי לעצמי... למה שברת לי את הלב? למה?
ולפני זה חשבתי על זה ש... אולי אתה האחד שלי? אולי אני באמת מספיק אוהבת אותך כדי לסלוח לך?
איך אני אדע שאתה האחד שלי?
---
אחרי האורגזמה עשיתי דמיון מודרך שאני עושה לעצמי בדר"כ. איזשהו תסריט שיש לי בראש מפודקאסט ששמעתי פעם.
---
אני הולכת על שביל, יחפה. שביל שמקיף אותו משני צדדיו שדה. לפעמים אלו פרחים מלבלבים, ולפעמים קוצים (בדמיון שלי).
לפעמים אני הולכת על קרקע נעימה, אדמה חמה, והיום הלכתי על מסמרים. צעד אחר צעד הלכתי על מסמרים ורציתי לכאוב שוב.
אולי כאב בשבילי, הוא רגש.
הדמיון ממשיך לעבר גבעה. עולים אליה לאט ובעדינות, לא במאמץ. זו גבעה רכה שכזו. בדמיון שלי יש שם ספסל ולפעמים עץ דולב.
בדרך כלל אני מתנדנדת על העץ, ואז מתיישבת לצד הספסל. ואז מגיע המסר. מבקשים מעצמך, או ממשהו אחר מסר עמוק.
אצלי בדמיון זה כך, ציפור שמושכת סרטים מסולסלים בצורה של דלת, ואז אני מדמיינת משהו.. או מישהו..
מחפשת אי שם בין אלפי האורות שאני רואה כשעיניי עצומות.
היום באופן שונה ומיוחד, דמיינתי את השביל הזה על צוק ים מאוד גבוה, מהסוג שרואים באירלנד. השביל נמשך בין שדות ירוקים גבוהים, ומתנפצים מתחת אינסוף גלים. ים סוער, אבל הכול היה ממבט גבוה של ציפור.
---
אני לא זוכרת אם האורגזמה הגיעה לפני או אחרי, אני כבר לא זוכרת מה חשבתי בזמן, לפני או אחרי. אני רק יודעת שסוף סוף שחררתי משהו מתוכי, הקלה מסוימת.
---
שלחתי לו הודעה אחת לפני כשעתיים. I miss you.
עשיתי את זה לא בשבילו, אלא בשבילי. לא כדי שהוא יידע שאני מתגעגעת אליו, אלא שאני קודם כל ארגיש מספיק חזקה לבטא את ה"חולשה" הזו. את הרגש הזה.
געגועים.
חולשה.
פגיעות.
ובעיקר לא להילחם בעצמי.
---
ועכשיו גם נזכרתי מה חשבתי בדיוק אחרי האורגזמה.
"לשחרר."
---
אני עדיין לא באמת כותבת.
כמו שאמרתי לקואצ'רית החדשה שלי, אני לא כותבת כשאני בתוך משהו. רק אחר כך.
אין ספק שאני בתוך משהו.
---
הימים מבולבלים לי ואין לי תחושת זמן. מרגיש שכל יום די דומה לקודמו ועל אף שדברים מתרחשים... שום דבר לא קורה.
לילה טוב..