09:37 קשה קשה לי לנשום.
במהלך הסופ"ש, לפרקים, הרגשתי לחץ בחזה באזור הצלעות ומועקה באמצע עצם החזה. קצת בכיתי, לא מספיק. לא כמו שהייתי צריכה. החלטתי להתפטר ביום ראשון הבא. בהמון אומץ ותעוזה והבנה שיש משהו הרבה יותר טוב. ועל אף הדאגה, החרדה, הפחד הממשי מפני חוסר הודאות וחוסר האונים, אני אצליח לעשות את זה :)
למזלי, כל העבודות בהן עבדתי לא היו מספיק טובות עבורי ואני זו שהתפטרתי מהן. למעט אחת, שמאוד רציתי להמשיך בה אבל הייתה מוגבלת מראש בזמן. ואסור לנוע מפחד, יש לנוע משמחה והתרגשות. גם אם אני הולכת לחוסר ודאות מסוים, אני אמצא את הכוחות והדרך הפעם.
10:10 הלכתי לעשות כמה טלפונים. סידרתי לעצמי את הלו"ז ב5 דק'. יש לי תוכנית. זאת הייתה האסטרטגיה מלכתחילה וזה הרגע להעז ולעשות את זה. עמדתי ביעד שלי ועכשיו הגיע הזמן להתקדם ליעד הבא.
הכול מרגש אותי ומפחיד אבל אני גם סופר שקולה. אולי בגלל זה לאחרונה קצת התנתקתי טלפונית מכולם ועברתי יותר לSMS. אני סומכת יותר על עצמי ופחות זקוקה לעצות או תמיכה מאחרים. אני ב-27 שנותיי הצלחתי להביא את עצמי לאיפה שאני היום, ואני אצליח להביא את עצמי לעוד המון מקומות. לבד.
כל הזמן צפים לי זכרונות מהילדות, משנים שעברו. דברים שהדחקתי, או אף פעם לא שיתפתי. אני נורא נורא מוצפת, אבל עדיין מחזיקה את הרוב עמוק בפנים. אני מרגישה על ספידים כאלה. זה מיוחד וזה אחר.
אני עדיין זקוקה למקום להתפרק. להוציא את הכול החוצה עוד ועוד. זה כמו צעיף של קוסם שיוצא מדש הבגד שלו ויוצא עוד ועוד ועוד. ככה אני מרגישה שהדברים יוצאים מתוכי. אז יהיה פה גבר, או ספר, או שניהם. שהכול יהיה כתוב בהם. וכך, כשאפגוש יום אחד מישהו, והוא ירצה להכיר אותי, אני אתן לו ספר.
אני והוא כבר לא ממש. זה בעבר שלי ואני ממשיכה הלאה. שמחה מאוד על התהליך. אני וחברתי היקרה היינו במסיבה בשישי והייתה אווירה מדהימה ואפילו רוחנית. בבוקר שבת שאחרי כתבתי 20 דברים לעשות בחודש פברואר, כדי שעם כל החרדה שבהתפטרות יהיה לי מה לעשות.
10:26 תכף אני צריכה לזוז לעבודה. לעוד יום אחד. מחר חופש ושלישי-חמישי אני מתכננת ממש לא להרגיש טוב. בכל זאת, יש עוד 25 שעות מחלה לנצל.
שבוע טוב 😋