אני נשכבת על הספה בזמן שהקומקום לאט לאט רותח. חזרתי מהטיול, הגרביים עם החול עוד על הרגליים, לא מפריעות לי. החלפתי לאט לאט מהמעיל, לחולצה, לחזייה ואז לגלגל עוגות שמרים טופלס. אני מרגישה בנוח עם הגוף שלי. אז שם על הספה אני נשכבת לרגע, בין שיר לשיר. אני חושבת עליך. רוצה רגע להתייחד עם הרגע שבו אתה עולה לי במחשבות. יש לך אימפקט מאוד חיובי על החיים שלי. אני כאילו רוצה לבנות חיים מאוד טובים בזכותך. אני חושבת מתי אגיד לך שאני רוצה שתהיה בן-זוג שלי.
סליחה, קמתי רגע לשים מים רותחים בפתיתים. קניתי את הסוג עם האטריות החומות. הכי טעים. שמתי אותם בסיר של איה משנת תרפפ"ו. אחרי הים היום כל פעם שאני נושמת השכמה הימנית שלי כואבת. מה זה אומר?
אני מכינה 4 פסים של עוגות שמרים, ובסוף אני אצלם לך ואשאל אותך, מי לדעתך הכי יפה?
אני מקווה שתענה "כולן", כי זו תהיה התשובה הנכונה.
אתה מבין חתיכי, אני רוצה להראות לך שאני פולנייה מאוד טובה. אימהית. כל היום אני מסתכלת על הטבעת חום-גוף שאיה קנתה לי (היא קראה לזה טבעת מצב-רוח). כל היום אני מסתכלת על הטבעת הזו, ושואלת את עצמי. שואלת, שואלת. ונראה לי שאני מוכנה לקפוץ למים העמוקים. אז בוא תהיה בן-זוג שלי. בוא נגלה מה זה אומר. אתה תהיה הראשון, שתדע. אף פעם לא הגדרתי דברים, לא דרשתי מחויבות. לא אמרו לי אף פעם "אני אוהב אותך". כן, הלכתי רחוק. אבל לדברים האלה יש משמעות מאוד גדולה עבורי. ואולי אתה תגיד לי את זה פעם.
אתמול קראתי את הפרופיל שלי בכלוב וכל דבר שם הדהד לי. "אך אם תאלפני..." אתה מאלף אותי. אני באמת צריכה את זה. אני באמת מאוד טוטאלית. וצריכה אילוף.
וגם, אני.. רוצה אותך. מאוד. אתה אמרת לי דברים שאף גבר לא אמר. "את משהו מיוחד". אולי הם חשבו את זה. אבל הם לא אמרו, וגם אם כן, לא הייתה בתקופה שיכולתי להבין או להאמין שמישהו ייראה בי משהו מיוחד, חמוד או מקסים. הכול היה רע פעם. באמת. היה המון טוב, אבל גם היה המון רע. דברים שאני לא יודעת או זוכרת, או רוצה להיזכר. אני רוצה להתקדם בחיים שלי. רוצה להניב פירות מתוקים בכל תחום בחיים שלי. ונראה לי שנוכל להתקדם יחד. קצת.
הו דון קישוט...
סליחה, הפתיתים התחילו לרתוח וסגרתי את הגז. נראה לי שיצא ממש טוב. מחכה שזה קצת יירגע באידוי.
אני מעסיקה את עצמי בבישול וחושבת עליך. התחיל לנגן השיר הנ"ל, והתחשק לי שתהיה מאחוריי ותחבק אותי.
אני.. אני לא באמת יודעת מה זה זוגיות, אבל אני ממש מוכנה ללמוד, להתמסר. אולי זה יצליח, או לא. זה כבר לא משנה לי כל כך באמת. אני רק רוצה קצת אהבה. נראה לי שזה לא יזיק.
זהו, התיישבתי לי על הכסא הגבוה, עם שולחן העץ היפה. זוכר שבישלנו פה לפני 2 לילות?
היית חמוד. מאוד.
אני מציירת קצת, אוכלת קצת, צובעת קצת. ככה זה קשב וריכוז שנותנים לו דרור. מקסימום דרור קצת מסטול.
אני נכנסת לתקופה אחרת בחיי. השבוע יש 2 ראיונות עבודה משמעותיים שאני מחכה להם. אבל תכלס אני תפורה עליהם בהחלט.
אבל אני אתכונן. כמו שצריך.
אחרי שאני אעבור את שני האירועים האלה, בשלישי ואולי בחמישי אם הדבר השני יצליח, אנסה שניפגש. ומקסימום יש את שבוע הבא. אני יודעת שאתה נשאר. לא הולך.
אתה שומע, אין לי כל כך מה להגיד. אנחנו פשוט לא מדברים עכשיו. אתה נכנסת לעולם שלי ונשארת. אתה אכפתי. לא כועס. לא נעלם, לא משקר, לא מתרץ. לא מתרחק, אלא מתקרב.
ואני רוצה אותך.
וככה יהיו הימים שלי, אני אעסיק את עצמי בדברים טובים מאוד, אתקדם בנתיב האקספוננציאלי שלי מעלה, ואחשוב מתי ניפגש שוב. איזו עוד פנטזיה אני רוצה להגשים איתך. טבע-אתה-שמיכה. זו הפנטזיה שלי כרגע. השילוש הקדוש.
השינוי הזה, המהלך הזה, האסטרטגיה הזו.
היא פשוט.. life changing בשבילי.
קצת תמונות בשביל צומי:
חלבלוב מגובשש בהחלט
כרמלית נאה מאוד
^ יאמי
יאמי 2
רורשאך קווים לדמותו
חרוב חרב
הרי אילת/ ים המלח (שותה דמעות)
שבוע טוב 🦋