אני מתחילה להבין שזה לא רגש, כמו שזה מצב תמידי.
מציינת עם עצמי חודש וקצת מאז שעזבתי את הבית של אבא שלי.
שבועיים שאני לא עובדת בחברה המקוללת ההיא.
השבתי לעצמי בחזרה לאט לאט את הנשימה.
היום החזרתי לאמא שלי את המפתח של הרכב. כתבתי לה מכתב בסוף השבוע ונתתי לה אותו היום. באתי גם לקחת קצת דברים שלי בגלל מעבר הדירה שלה. אצטרך לבוא שוב.
לבוא הביתה זה תמיד לעבוד...
קניתי לה עוגת שמרים קינמון. וגם במכתב, למרות שכתבתי זכרונות קשים שלי, סיימתי בציטוט האהוב עליי על אהבה שאינה תלויה בדבר.
תוך כדי הפרידה מא', שעדיין חולף במחשבות שלי מדי פעם, מצאתי קיבוצניק מתוק. אני מתגעגעת אליו ומקווה שניפגש בקרוב.
הזמן במושב הוא אזור זמן אחר. בעיר אני עושה דברים פי 5 יותר מהר. כאן זה יותר איטי. אבל דברים מתפתחים לעומק. וזה גם מה שאיחלתי לעצמי מבחינת מיניות, זוגיות. פחות לרוחב, יותר לעומק.
אני חרמנית נורא. אתה לא מבין את זה? תבוא לכאן ואל תרחם עליי. אני צריכה את הזין שלך בתוכי.
היום קיבלתי ok ראשוני ולא מתחייב ממקום עבודה א'. גם אם כן יסתדר בסוף, אנחנו מדברים על אזור מאי. כז התוכנית למצוא משהו מזדמן כרגע ואולי משהו קבוע בהמשך ממשיכה. גם הכרטיס לניו-זילנד יגיע.
ככה אני, אני קודם עושה ואז חושבת. אבל זה לא בדיוק ככה. כי אני תמיד מתכננת.
בא לי לישון עם מישהו בלילה. בא לי חום גוף. מגע. רוגע. לא להרגיש לבד.
💧
נמאס לי לחשוב על multi potential ושכולם יגידו לי שאני מוכשרת. זה לא עוזר לי. אני מנותקת מכולם מבחירה כי אני מגבשת לעצמי דרך מחשבה עצמאית. אני רוצה עסק, לקוחות, הכנסה. אני מפטרת חברות עבר שלא כיף לי איתן יותר. אני באמת לא צריכה הרבה בחיים שלי. אני צריכה שקט ואהבה ועבודה. זהו.
אני לא כל כך יודעת לתקשר את עצמי. אחרי הקשר האחרון איבדתי יכולת להרגיש בנוח עם עצמי והדברים שאני צריכה בקשר.
🦋
If everything could ever be this real forever
If anything could ever be this good again
The only thing I'll ever ask of you
You've got to promise not to stop when I say when
She sang...
נורא קשה לא לעבוד בתקופה הזו. אבל.. יהיה טוב. בסוף.
לילה טוב 🎶
בא לי ליצור סרטים. בא לי לכתוב מוזיקה ולנגן. לשיר. בא לי לעשות אמנות. נראה לי שאני אהיה טובה בזה. ומה עם לכתוב את הספר? רציתי לבד. זה לא עובד. מה עושים?