בגלל שרוב האנשים לא ייראו את הגאוניות שלך.
----
תנו לי לספר לכם כמה דברים גאוניים שעשיתי לאחרונה, לעניות דעתי.
1. אני גרה כבר חודשיים אצל חברה בחינם.
לא בדיוק בחינם כי אני מנקה, מסדרת ולוקחת את הכלבים ל2-3 טיולים ביום. גם קונה מלא דברים לה, לי, לבית ולכלבים. אין מה לעשות אני קניינית רכש מעולה וזה מעבר לשליטתי. זה גם קצת המצפון 😅
2. עברתי לגור שעה וחצי מההורים. זה משמעותי.
3. עברתי לכאן בלי עבודה ולאט לאט הבנתי ועודני מבינה מה אני רוצה לעשות באזור הזה.
---
הדיגיטליות הופכת את כל העולם שלנו לשונה מאוד ממה שהיה פעם. בעיקר בגלל האפשרויות.
היום את.ה יכול.ה לקחת את המחשב שלך ולעבוד מכל מקום. אין משמעות יותר למיקום גיאוגרפי באמת.
אלה דברים שלא קרו מעולם בהיסטוריה, ועל כן מדובר במהפכה שהתחילה אי שם בשנות ה90 ומתפרצת כרגע. היא משנה הכול - איך אנחנו מתקשרים, אוהבים, עובדים, חיים, מתים.
יש 2 עולמות מקבילים וכיום מהווים הפכים. המרחב הממשי, עם חוקים וסדר יחסיים. והעולם הדיגיטלי, הוא רחב והוא אינסופי ואין בו גבולות. ילד יכול להרוויח מיליונים, הידע אינסופי וחשוף לכל מי שמבקש למצוא אותו.
אז מה המשמעות של בית הספר במצב כזה? של המרחב הציבורי? של מקום העבודה? אם הרוב קורה מול מחשבים. דברים משתנים ואנחנו שמים לב שמשהו מוזר קורה, אבל לא בטוחים כמה.
האם לפני שנתיים השתמשתם בווטסאפ כמו היום? הווטסאפ הפך להיות הכלי הכי שימושי בתקשורת עם משפחה, חברים ובכל מה שקשור לעבודה.
אז אם אני סטוריז הצעירה, מצליחה כבר לחיות 3 חודשים כמעט ללא עבודה, עם 3 כרטיסי אשראי ומעט ידע וביטחון, אז משהו השתנה בי. הרי לפני שנה, במצבים כאלה הייתי מתאבססת סביב ההוצאות וההכנסות שלי, ודווקא בתקופות ה"קשות" האלה של חוסר היציבות והתעסוקה, הייתי הולכת מאוד אחורה בחרדה.
אבל הרי מאז שהתחלתי להאמין שיש לי עסק, והיה לי את הזמן לתכנן אותו, אז... משהו השתנה. אני יודעת שלצורך הקמת עסק צריך להפסיד כסף לפני שמרוויחים כסף.
בסוף גם אני סטוריז מהווה חלק מהעולם הקפיטליסטי, אבל מצד שני, אני יכולה לחיות עם זה בשלום כי גם עם כל הסוציאליזם, האדם ידע לקחת את זה לאן שהוא רצה...
אני כבר יודעת ששיווק יתחיל להביא לי לקוחות, שיביאו עוד לקוחות ועוד. אני יודעת שיצאתי ממשבצת העבודה השכירה אל משבצת עצמאית. זה משנה לי את כל היום, השבוע, החיים. אני פרילנסרית. על כל המשתמע מכך.
זה כבר מרגיש נהדר.
והכי טוב, שאני לא מפחדת בכלל מכסף, מאשראי, מחוסר יציבות. אני כבר מסתכלת על התמונה הגדולה, ולא עסוקה רוב היום בלבקר את עצמי.
מלהיות עצובה בכל פעם שאני מסתכלת במראה, פתאום כל פעם שאני רואה מראה אני מחייכת ומרימה לעצמי. אלה דברים שלא היו.
ופתאום יש גברברים וקשרים רציניים, וללמוד לחיות במערכת יחסים. זה לא היה בעבר. רוב הזמן הייתי עסוקה בלהיפגע. לא מאשימה את עצמי. באמת לקחתי דברים ללב כי לא הבנתי שאני צודקת, ואני לא צריכה להסביר לאף אחד למה.
לשים זין על העולם זו אחת הפעולות היותר נפלאות שפגשתי. הדבר האחרון שנשאר לי הוא להשקיע כסף בשיווק פשוט: יום צילום, תוכן, כסף לפרסום. סה טו.
ואולי לקנות כדורים לקשב לריכוז. שיהיה לי קצת קצת קצת תחת לשבת על המחשב. הלוואי.
אני עדיין רוצה ליצור אמנות. אני יודעת שיש לי את הבלוג אבל זה לא מספיק לי. בכלל.
אני רוצה ספר, אלבום, קליפ וידאו.
אני רוצה הצגות, כתיבה לעיתון.
אני רוצה תרבות.
מה לא הבנתם?!
כוסעמק.
---
רציתי לכתוב עוד אבל הדף קצת מתקצר לי. הסיכום שבוע הזה חשוב לי מאוד בשביל לעבד את כל הדברים שקורים כל הזמן.
1. איה מראה שיפור משמעותי ומדהים ביחס שלה לעצמה ולחיים שלה.
2. אדגר וברי הכלכלבים החמודים מצאו את מקומם וגבולות בחייהם הקצרים.
3. אני התאהבתי באדגר שהוא כנעני בן שנה וחצי ונכון להיום הוא החבר הכי טוב שלי.
4. הצלחתי לדרוש מחתיכי את הדברים שאני צריכה במערכת יחסים ולעבור את זה בשלום. עוד יש על מה לדבר כי אני לא בטוחה אם בלונג ראן זה נכון לי.
5. סגרתי טיולים לשבועיים הקרובים + כל חודש מאי. צריך לראות מה עושים באפריל:)
6. אני מצליחה מיום ליום יותר להירגע עם עצמי והסובבים אותי.
7. הלכתי אתמול למסיבה לגמרי לבד, ועל אף שעשיתי זאת כבר מספר פעמים זה כל פעם מחדש קשה לי, אבל פטפטפתי עם לא מעט אנשים, רקדתי איתם, והיה לי כיף.
8. אולי בקרוב יהיה לי אוטו ואני שמחה.
9. התגברתי על א' לחלוטין.
10. היה לי שבוע מאוד טוב. כנראה.
11. אבוש בא לעזור לי השבוע פעמיים וזה היה משמח מאוד. ❤️
נ.ב אני צריכה לעשות סיורים בעקבות אמנים/ אמנות/ מוזיקה. Noted.
נ.ב 2 - ברגע שהתפניתי לזה, הצלחתי לשנות את החיים שלי בחודשיים מהקצה אל הקצה. זה היה תהליך עם לומר לעצמי "את בסדר כמו שאת", והמשיך ללעוף על עצמי בכל יום מחדש.
שבוע טובב
---
בסוף התייאשתי והבאתי מחשב. אמנם אני צריכה לישון אבל אולי אני דווקא צריכה לחגוג סוף סוף את התקופה האחרונה? שמתי לב שככל שאני נותנת יותר לאנשים, הם נותנים לי יותר בחזרה. והדברים המוחשיים והפיזים הם הכי מורגשים. בעבר אולי הייתי יותר טיפוס שרגיל לקחת או לקבל. פחות נותן. זה כנראה משהו מהבית, שהיום עובר שינוי כלשהו. האמת שתמיד הייתי כזאת, אבל היום במקום לשים את המשפחה במקום הראשון, אני שמה אותם במקום אחר, יותר בריא ובוגר. הייתי נותנת למשל המון במסגרת העבודה, אבל פחות השקעתי בצורה שהיום אני משקיעה בקשרים החברתיים שלי עם חברים ואנשים מסביב... יכול להיות שבכל התקופה האחרונה, מה שהנפש שלי מבקשת ממני בסך הכול זה לנוח, לשלב רגל על רגל ולהירגע. דבר שכל כך ייחלתי לו בעבר. הלהירגע הזה. כנראה שעברתי יותר מדי בחיים האלה כדי לא לכתוב רגע ולהשמיע קול. נראה לי שהג'וק של המקרה הפרטי שלי, הוא שאני רוצה להפיץ אמנות ולעשות ממנה כסף. ואני מרגישה כזה הכרח להתחיל עכשיו.
שמעו קטע, השם של המשקיע והשם של חתיכי הוא אותו שם. אני חשבתי בזמנו לפני כחודשיים כשהכרתי את חתיכי שזה סימן להתעקש על הקשר הזה איתו. להשקיע ולהתאמץ. מקסימום כשחתיכי יילך המשקיע יהיה כאן בשבילי כמו תמיד 😄 חתיכי הוא מאוד חתיכי מעצם היותו חתיכי, אבל אני לא מספיק מקבלת ממנו יחס ואהבה. הוא כעס עליי השבוע שדרשתי תשובות האם הוא רוצה להיות איתי בקשר רציני כשהוא במיון חולה. יאללה כולה שפעת, תרגיע. חתיכי צריך להבין שסטורי היא סטורי והיא לא תשתנה. מקסימום היא תעשה לך הצגה שהיא משתנה כדי שתרד ממנה. היא רוצה שתבוא ותזיין אותה כבר. אבל אם תמשיך לזיין לה את השכל... אז אתה תיאלץ למצוא לך מישהי אחרת, ובהצלחה לך עם זה :)
העולם הזה יירצה לשנות אותי, לעצב אותי, להשפיע עליי. Well, אני לא מעוניינת. אני אוהבת את עצמי כמו שאני... לא משנה מה - הדבר הכי חשוב של התקופה האחרונה הוא שמצאתי בית. מקום ללכת בו לישון שמחה. מקום שאני יודעת שיש לי בו גבולות, חברה טובה, רהיטים, חפצים, צמחים יפים. מקום משלי. יש לי בית והוא גם המשרד שלי והמקום שבו אני רוצה לעשות סקס, עסקים, אהבה ושנאה. אני יכולה לשנוא כאן, לבכות כאן, לקלל כאן. זה הבית שלי. ואף אחד לא מחליט עליי, רק אני מחליטה עליי. אני מחליטה איך להרגיש ומתי, ממי להיות מופעלת וממי לא. מתי לעצור ומתי להמשיך. ואני לא תלויה בכלום חברים. אני לא חתומה על חוזה, אני לא חייבת כלום לאף אחד (גם אם הייתי חתומה, זה היה דומה). אני למדתי מהרבה טעויות שהיו לי, הרבה התנהגויות לא בריאות שהסבו לי צער רב, בעיקר בגלל שאנשים הריחו שאני מפחדת וניצלו את זה. כל פעם מחדש.
ברגע שכבר לא פחדתי לאבד כלום, הצלחתי להרוויח הכול מחדש. אבל בתנאים שלי. נראה לי שזו התבגרות אמיתית.