לפני 11 חודשים. יום רביעי, 30 באפריל 2025 בשעה 4:13
הנטל העיקרי
של לחיות במדינה הזו
היא ההבנה
שאסור לך לשכוח.
המתנה היא שכל דבר שתעשה
(כדאי ש)תהיה בו קצת משמעות
אולי זה הזיכרון האמיתי.
המלחמה הזו שינתה הרבה
ועצרה עוד יותר
היא תיגמר בסוף
זה סופן של מלחמות.
ואני אתמול בטקס
הסתכלתי בעיקר לשמיים ולכוכבים
כמו שהייתי עושה בצבא כשרציתי לברוח
מתרגילי המשמעת והסדר.
הסתכלתי על הכוכבים
שנדמו לי כמו משאלות של אנשים
שכבר לא יכולים לדבר
אומרים לי בדרכם:
"אל תפספסי את החיים שאת רוצה לחיות".
כמה מוות ואובדן צובעים
את האוויר השקוף
בעצב בלתי-נראה
ובלתי-ניתן שלא להרגיש.
מזל שהמוות הוא שקט והוא נצחי
הוא חלק בלתי נפרד מהחיים
מי באש ומי במים,
לכולם יש אותו הסוף.
אבל אלו שנשארו יצטרכו להתמודד
עם השאלות והאחריות
לעצור את המעגל
ולמצוא משמעות
לחיים כאן.