היום הפסקתי לדבר איתו. מישהו היה צריך לקחת את האחריות ולעצור את המעגל הזה. ועכשיו אני מקווה להחלים, לשכוח, להיזכר מחדש מי אני.
ואני מקווה שזה יקרה בקרוב כי אני שומעת יותר מדי לאחרונה "לא נורא, סטורי כפרה, יהיה טוב", ואני לא מאמינה כל כך שזה יקרה.
פעם כשהייתי נכנסת לעצבות, אמא הייתה אומרת לי "צאי מזה, את לא בנאדם תבוסתני". נכון.. אני לא. אבל גם אני נופלת לפעמים. וזו חתיכת נפילה. להיות בקשר עם מישהו 3 חודשים, להיות שם בשבילו, לתת את כל כולי ומעבר, ולקבל... לקבל כלום. להפך. להיפגע. עוד ועוד ועוד ועוד. שכל הדברים שאני מבקשת לא מקבלים ביטוי והמעשים שלו לא משתנים.
ואת מנסה להיפרד ממנו 4-5 פעמים, אבל הוא תמיד יודע לומר את המילים שישאירו אותך. ואת רוצה להאמין פעם אחר פעם שהנה, זה יהיה אחרת. אבל את מבינה שעוד פעם הוא הוליך אותך שולל בדרכו.
לא נורא, סטורי כפרה, יהיה בסדר.
גם אם את לא רואה את זה עכשיו.
וזה אפילו עוד יותר מעציב אותך.
שבת שלום