כשתבוא לא אהיה עוד לבד
(כך חשבתי)
כשתבוא לא אפחד
(אך פחדתי).
הגעגועים,
הם מכאיבים לי כמו זכוכיות
על רצפת הבית
מפוזרות חלקים חלקים
זכרונות והבזקים
ואני הולכת עליהן בכוונה.
כשתבוא, כבר לא אצטרך למצוא נחמה אצל אחר
אהיה עטופה ובטוחה, שתשמור עליי ותגן.
ואולי, גם אם תבוא, לא יגיע המזור
אולי רק תנסה לעטוף אותי
בתחבושת לבנה ונקייה
ולשמור.
והנה אני מודה,
שאני רוצה אותך (רציתי)
צריכה אותך (הייתי)
ומתגעגעת אליך (עודני).
כי כבר שכחתי איך הריח שלך הרגיש,
מה היה טעמן של עיניך
ואיך היה המגע של נשימתך בי.
מבט אחד זכור לי
שלך בי ושלי בך
עמוק
היינו כמו מהופנטים מסמים.
שני ילדים משחקים באש שתביא מים
רואים כוכבים.
הסירה מתנדנדת
כוס המים תכף נופלת
חשבתי שאם תבוא
סוף סוף אוכל להירדם בשקט.
8 באפריל 2025
לא הוא לא בא,
נותרתי לבד אף יותר משהרגשתי לפניו.
הוא רק חשף לי את הפצעים אל אור השמש
וברח.
פנסי המכונית מעולם לא האירו יותר את חניית הבית,
הדלת לא נפתחה,
והלב שלי כבר לא פגש אותו שוב.
היה היה פעם
מישהו
לרגע קצר
שהיה שם כאילו
למלא חלל ענק
ונעלם.
ואולי לא היה שם באמת אף אחד
אולי הוא היה רק רוח שהתחוללה בראשי
רוב זכרונותיי מחיים אלה
הם דמיונות-סרק
אזעקות שווא
רק דימויים.
אני יודעת שעכשיו קשה
אבל אני יודעת שעוד יבוא הרבה טוב.
שבת שלום 🏵