"אתה יודע מה, תשאיר לך עוגה אחת." אמרתי בחיוך. "מה, באמת?" הוא שאל בחיוך מופתע. קניתי שתי עוגות במאפייה בבוקר, בדרך. נסענו לעשות קפה ביער ליד הבית שלו. אולי בבוקר התכוונתי לקנות אחת לאמא, או לשותפה. אבל התחשק לי לתת לו אחת. למזכרת ממני. רגע לפני שסובבתי את האוטו ונסעתי, השמעתי לו שיר אחד בספרדית שאני מאוד אוהבת. Te sigo soñando. "מה השיר הזה אומר?", שאלתי אותו בחיוך. והוא, שדובר ספרדית מהבית, ענה: "האהוב שלה, הוא מצטער שהיה טיפש ומבקש סליחה שלא יכול היה לראות את הדברים כמו שהם."
נסעתי.
---
הוא היה גבר ג'נטלמן. נראה לי שזה שהוא לא באמת מכאן הייתה הסיבה לכך. הוא היה שקט, קצת ביישן ונעים. דיברנו הרבה, ובלילה הוא אפילו סיפר לי קצת על היחסים (או יותר נכון, חוסר היחסים) עם אבא שלו. נפתח בפניי. בבוקר אחרי, הוא שאל אותי, "רוצה שנצטלם למזכרת?", הופתעתי. לא קורה לי הרבה שגבר מציע לי להצטלם. הצטלמנו מחובקים ובהיי, שנשאר לי גם לאורך הנסיעה חזור הביתה.
הוא רק עכשיו עזב את תל אביב ועבר למושב בדרום. רחוק. אולי הוא רצה קצת להתבודד ולהתנקות מ-6 השנים האחרונות שלו בתל אביב המסואבת. בפעם הראשונה נפגשנו בעגלת קפה ואז נסענו לים. בים כמעט עברנו את הגבול אבל הוא ידע לעצור. התנשקנו המון והוא הזכיר לי כמה אני אוהבת גברים מבוגרים. לא שהוא היה מבוגר באמת, אבל יש ביננו 10 שנים הבדל. ואני אוהבת את זה ככה מאוד. כשהם בשלים יותר, מיושבים יותר. כבר לא מבזבזים את הזמן בלשקר. בים אפילו קרתה תקרית שגרמה לי לרצות להסתתר מתחת לאדמה, כשהבגד ים שלי נפתח והציץ קפץ אל אוויר העולם. הוא לקח את זה בצורה מאוד טובה וקלילה, ואני סבלתי ב-10 דק' שאחרי מבושה שאין כדוגמתה.
מה שהיה מצחיק שהוא לא נשאר חייב לי. בפעם השנייה שנפגשנו, כשבאתי אליו הביתה, איך שהוא ראה אותי הוא הרגיש כאבים חזקים בחזה עד שהוא היה צריך לשכב במיטה. הוא הסביר שבחודש האחרון הוא מרגיש את הכאבים האלה, אבל אף פעם לא בצורה כל כך חזקה. אתם כמובן מתארים לעצמכם איך הוא היה נבוך. מצחיק שבאותו רגע לא חשבתי על זה, אבל... יכול להיות שזה היה בגללי? עשיתי עבודה די טובה בווטסאפ-וידאו כנראה לפני. בהתחלה צחקקתי מהמקרה, אבל אז פתחתי את הchat gpt ותיארתי לו את המקרה. הצ'אט אמר לנו ללכת בהקדם לרופא, וכך מצאנו את עצמנו בצהריי שישי במרכז רפואה דחופה באשקלון. זה היה משעשע בשבילי, אבל בעיקר היה משהו נחמד בללוות אותו לשם. זה הוציא אותנו מקונטקסט אחד לאחר.
עישנו די הרבה בלילה. הוא מעשן המון, ואני מתאימה את עצמי לסביבה. אחר כך הוא זיין אותי על המיטה, ועל סף הדלת, ועל הרצפה. אני גם די בטוחה שהשכנים ראו אותי ערומה. הוא די נדלק מלהפשיט אותי במרפסת. היה לנו גם רגע אחד מול המראה. הסתכלתי לרגע ומיד הסטתי את העיניים שלי. "למה?" הוא אמר, "תראי איזו סקסית את".
באותם ימים אני בכלל הייתי במערבולת הטירוף שלי עם המנוול האחרון. הלב שלי היה שם, הלב החבול והחבוט שלי. אבל אותו איש שאני כותבת עליו היום, היה שם לרגע, אולי בתפקיד של "תראי. זה יכול להיות פשוט ונעים". הוא הזכיר לי דברים ששכחתי. שלבלות עם מישהו סופ"ש שלם בכיף וברוגע זה משהו שיכול לקרות.
זה גבר כזה שאם הוא היה גר קרוב אליי, והיה רוצה איתי מערכת יחסים, אני לא הייתי פוסלת את זה בכלל. על מי אני עובדת, כנראה שהייתי רוצה אפילו. אבל לפגוש מישהו רק פעמיים? אי אפשר באמת לייצר משהו ככה. ואז, נזכרתי שהוא טס לחודשיים למזרח מהעבודה. זה נפסק לי בבום, כי הוא הבין לפניי שאין עתיד. אפילו באותו בוקר כשעמדתי לנסוע הוא אמר "את חושבת שניפגש שוב? אני לא חושב". זה היה נראה לי תמוה אז, אבל... אולי זה היה נכון. חזרתי הביתה והייתי בסערת רגשות. משיח יומיומי איתו, פתאום היה שקט שכזה והבנתי שלא אשמע ממנו שוב. אז ביקשתי שנדבר בטלפון, ודי מהר הוא התקשר. "אני ידעתי למה אני נכנס", הוא אמר. "אז למה דיברנו כל יום?", שאלתי. אולי את השאלה הכי רטורית שיכולתי.
סיפרתי לו כנראה באותה שיחה על עוד משהו, כי אני זוכרת ששאלתי: "אתה חושב שאני אצליח?". "אין לי ספק", הוא אמר, "את בנאדם מבריק".
למה תמיד לכולם קל יותר לראות את זה ממני?
הוא עובר לי במחשבות פעם ב..., בלי סיבה מיוחדת. אולי. ואז פתאום בשבוע שעבר חשבתי שראיתי אותו כאן במקרה. אין לי מושג איך הגעתי לפרופיל שלו, אין לו בלוג או משהו. "יכול להיות שאנחנו מכירים?", שלחתי לו הודעה.
אני עדיין מחכה לתשובה.
שיהיה יום טוב :)