המילה הַרְפַּתְקָה נוצרה בעברית החדשה מן המילה הארמית הרפתקא, המופיעה למשל בתלמוד הבבלי: "כמה הרפתקי עדו עליהו דהני" (קידושין לג ע"א) – 'כמה הרפתקאות באו עליהם על אלה'. המילה מתועדת גם בתרגום הארמי לאיוב יח, ב: "עַד אָנָה תְּשִׂימוּן קִנְצֵי לְמִלִּין" – "עד אימת תשוון הרפתקי למליא".
מקור המילה ומשמעה המדויק אינם ודאיים, אך מקובל לקשור אותה למילה פרסית קרובה שעניינה 'הזדמנות', 'מאורע'. לפי זה משמעות המילה הרפתקא בארמית היא 'זמן' (כמו בתרגום לאיוב) וכן 'מאורעות הזמן' (כמו בתלמוד הבבלי), ומכאן נתייחדה המילה בימינו לתרגום של adventure – 'מאורע מרתק', 'התרחשות מסוכנת ומרגשת' [].
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני חושבת שבקיץ האחרון מתתי ונולדתי מחדש.
כן, ככה זה בטח מרגיש.
וכשמתתי, לא ידעתי שברגע שזה קרה, כבר נזרע זרע קטן שלי החדשה. וכשהייתי עצובה, ומדוכאת, הזרע הזה פשוט עוד היה מתחת לאדמה. עוד לא נבט, אבל בפנים סערה. היא פשוט לא נראתה כלפי חוץ.
וכל כך דאגתי, מה אני אהיה? מי אני אהיה? מה אלמד? מה אני רוצה להיות? במה אעבוד? כל כך דחקתי בעצמי להגיע לתשובה, וכמה שניסיתי - לא מצאתי. והיום במדיטציה, כל מה שחשבתי עליו היה כמה שהדבר הזה משמעותי. כי דווקא כשוויתרתי על הידיעה, והסכמתי לחיות באי-הידיעה בשלום, הגיעה שלווה מסוימת, וגם הגיעו הזדמנויות חדשות. וגם קצת הצטערתי שדחקתי בעצמי כל כך לדעת תשובות שעוד אין לי לשאלות האלו. וכל כך שמחתי שאני רואה כמה למדתי מזה.
והפרידה הזו ממנו - היא המיתה אותי. כן, ככה זה בטח מרגיש. והיא המיתה עוד הרבה דברים איתה. את המקום שבו גרתי. את העבודה בה חשבתי שארצה לעסוק. את התקווה שהייתה לי לגביו. אבל נולדה מישהי אחרת ממי שהייתה אז. קצת יותר חזקה. שכבר לא מסתפקת יותר בפירורי אהבה. שהיא חדורה להצליח להשיג את מה שהיא האמינה בו כבר לפני יותר משנה. והיא שוב מנסה, והיא מצליחה - היא כבר כאן. היא של העיר, של היצירה והתזוזה. כלומר, אני.
והשבוע, רק בזכות ההערה של המטפלת שלי, התחלתי להתיידד עם האוכל ולהעריך אותו. לא לפחד, או לשנוא. לשים קצת יותר לב אליו. ואז פתאום גם שמתי לב לעוד דברים. חול ים שידי מלטפת אותו, והוא אותי. ענן בצורת קיפוד (כנראה בגלל הקיפוד שהצלתי מהכביש מוקדם יותר השבוע). נר דולק. וילדה-אישה אחת, שכותבת במחברת מחשבות, ובוכה וכותבת ובוכה.
שמתי לב שהקיץ היא מתה, והסתיו היא גם נולדה.
אני רוצה נורא לכתוב את מה שהיה בראשון. אבל קצת קשה לי להעלות את כל האירועים על הכתב, כי קרה לא מעט. אני חושבת שאני יודעת מה הרגשתי. Flow. כמה אני אוהבת את ההרגשה הזו, כמה היא חמקמקה. וכמה זמן לא הרגשתי אותה. היה לי ראיון עבודה מוצלח וטוב, שהצחקתי במהלכו את שתי המראיינות מספר פעמים! ואחר כך קפצתי לחוף הים הקרוב, והרגשתי לרגע תיירת במקום חדש שעוד לא הייתי בו. ואז הלכתי בין ארבעה בתי קפה אחה"צ, אבל לכולם נגמרו כבר הכריכים מלבד אחד. חייכתי כמעט לכל מי שפגשתי והוא החזיר לי חיוך.
ובבית הקפה האחרון בו גם ישבתי, דיברתי בטלפון עם חברה וכל מה שרציתי הוא לצחוק ולספר על כל הדברים הטובים שקרו היום. וואו. כמה זמן זה לא קרה. הייתה לי חווית הצלחה שהמשיכה לעוד אחת ועוד אחת. פיצחתי את אתגר ראיונות העבודה והסטרס שהם גרמו לי. הבנתי שכל מה שהייתי צריכה כדי לעלות מדרגה, הוא לא לנסות להרשים, או להוכיח. הדגשתי את הרצון שלי לייצר נינוחות ורוגע. ולהבין שכל מה שאני מביאה איתי - הוא טוב. ופתאום אני שמה לב, שהתקפי החרדה פחתו מאוד בתקופה האחרונה. אולי בזכות המסוגלות הזו שפיתחתי. אולי בזכות זה שאני מתמקדת כרגע במה שאני באמת רוצה וצריכה. אולי, כי קצת התבגרתי והכוויות הגלידו. והעור שלי קצת יותר חזק.
אני מבינה, שכל מה שרציתי בתקופה האחרונה והקשה שעברתי, היה לשמוח. להפסיק לכאוב. שמשהו אחד יצליח. אבל הייתי צריכה לעבור כל אחד מרגעי הכאב האלה, כדי ללמוד אותם ומהם, ולצמוח. מתחושה שאף אחד לא הולך לחזור אליי, אני מקבלת מדי יום טלפונים והשבוע יש לי 3 ראיונות עבודה. יותר מזה, אני מסרבת לחלק מהדברים אחרי שאני מבינה שהם לא המהות והדבר שאני באמת אהנה ממנו. כמה מדהים שהגעתי לשלב כזה.
אני מנצלת את ההזדמנות להוקיר תודה לטיפול הרגשי שאני עושה, למטפלת שלי שהיא קצת כמו המבוגר שמאמין בי. לא קצת, היא באמת מאמינה בי. והיא החזיקה ועודנה מחזיקה את זה, גם כשאני לא יכולתי לראות או להרגיש את זה. והצעדים הם איטיים אבל משמעותיים. ואין לי ספק שאחרי כל התקדמות יש נסיגה, אבל אחריה עוד התקדמות. עוד יהיה לי טוב.
והעיר הזאת, שאני כל כך מפחדת ואוהבת אותה בו-זמנית. אולי היא מה שאני צריכה כדי לגדול עוד קצת ולהתפתח. יש נוחות מסוימת איפה שאני נמצאת. אני כבר מכירה כל פינה ופינה, אבל יש לי עוד זמן לגלות מקומות חדשים. אז זה מרגש אותי. מפחיד ומרגש.
ואיך אמר המורה ההוא שפגשתי? "אז מה? זאת תהיה הרפתקה."
ערב טוב :)