בסוף התקשרתי אליו. שלחתי הודעה ורציתי שהיא לא תכביד, משהו קליל. "חשבתי עליך לאחרונה, מה שלומך?" והוא ענה: "גם אני חשבתי עלייך ממש, במיוחד אתמול בלילה". הוא הפתיע אותי מאוד שהוא חשב עליי בכלל, ועוד "ממש". באיזשהו מקום, חשבתי שהוא די מחק כל זיכרון ממני. הכנתי את עצמי להתעלמות במקרה הטוב, ועוד הודעה שתפגע בי במקרה הרע. אז כן, הפתיע אותי מאוד שהוא אמר את זה, ואפילו הלכתי עם התדהמה הזאת כמה שעות.
מצחיק שבדיוק אתמול, בלילה שכתבתי לו, הוא עבר ליד איפה שגרתי אז. מצחיק איך צירופי מקרים קורים, הא? אז שוחחנו, ועל אף שעברה חצי שנה - שום דבר לא הרגיש שונה. זה הרגיש מאוד מוכר. אולי קצת משעמם? אותה הגברת, רק אחרי חצי שנה. הייתה שם את אותה התעדכנות והבעת אכפתיות מצד שנינו, כמו שתמיד הייתה. אבל היא הייתה קצת שטחית. והוא תוך כדי מתעסק עם הידיים בבנייה של דגם ואני מעשנת. ואותן העקיצות שלי, ואותם ניסיונות העידוד שלו, שמרגישים כמו אבא שמנסה לחנך (ולא בקטע טוב) או כמו ניסיון להראות לי את הצדדים הטובים, כאילו אני ילדה קטנה שצריכה להבין מה טוב לי.
נכון, משפט או שניים שהוא אמר חרמנו אותי קצת "אז תבואי לפה ותמצאי את עצמך קשורה די מהר, ככה זה עובד". גם זה לא חדש. תמיד נמשכתי לזחיחות. הוא טוב עם מילים, והוא יודע להתאים את עצמו למה שמשגע אותי. אפילו לא בכוונה. אבל, גם התחוור לי שהוא די באותו מקום שהוא היה. וזה עצוב קצת. כי על אף שעברה חצי שנה, לא מרגיש לי שהוא התבגר או השתנה. וגם שמעתי קצת על חוויות מיניות שלאחרונה היו לו עם איזה זוג. ותסלחו לי אם זה שיפוטי, אבל זה מתאר את שלב המשחקים שאדם נמצא בו. והוא די שם. "נהיית יותר גרוע ממני", אמרתי לו. הוא מזכיר לי את סטורי של לפני כמה שנים שהייתה מחפשת לה חוויות בג'ונגל. כנראה שהיום אני מחפשת אריה לצדי.
הדבר היחידי שאולי עדיין יעניין אותי לשאול אותו, אם נדבר שוב, זה איך הוא רואה את מה שקרה שם במבט של חצי שנה לאחור. לשמוע אם יש לו הסבר או תובנות להתנהגות הזו. מה התיאוריה שלו לכל הסיפור. מעניין אם יהיו לו תובנות חדשות לספק לי. ואולי הוא יצליח להיות כנה ולהגיד את האמת (לא בטוח שהוא יודע אותה בעצמו). אבל מפה ועד להיפגש איתו (הוא כבר הציע), ועוד לנסוע אליו (גם את זה הוא הציע) - פחות. סקס טוב יהיה אולי, אבל האם הוא יהיה שם ביום של אחרי? האם יהיה לו אכפת איך אני מרגישה? ואולי עדיף לשאול - האם אכפת לו בכלל שאני מרגישה? וגם אם אכפת לו - מה הוא כבר יכול לעשות עם זה? כנראה שלא הרבה. כנראה שסקס טוב לא מסתכם על המצעים כמו שגברים היו רוצים. הוא נמשך גם יום, יומיים, שבוע, שבועיים ולפעמים גם חיים שלמים. חיים שלמים את יכולה לזכור ולהרגיש מה היה שם בין הסדינים, או לפעמים במקרה שלי, בחלק האחורי של האוטו.
בסוף השיחה, הוא ביקש תמונה ממני. זה גם מראה על חוסר הבנת המצב. "אתה חושב שמגיע לך יחס מיוחד?", כמובן עקצתי. בלי להגיד באופן ישיר שהדבר האחרון שבא לי זה לשלוח לו תמונה שלי. Well, הייתי עדינה. כזאת אני. בסוף שלחתי לו תמונה של הנסיך הקטן עם המשפט "לדברים טובים שווה לחכות". אולי שלחתי את זה יותר לעצמי מאשר לו. אין לי אמון אמיתי בו. כן, זה נכון לומר. וטוב שכך, אתם יודעים. אנשים מוזרים כמוני - הם קודם נותנים אמון, ולא תמיד למי שמגיע לו. תמיד אומרים שאם גבר רוצה הוא עושה, ואני לא חושבת שהוא יעשה שום דבר. אז הוא יהיה נער השעשועים שלי, ואני אוכל להיפגש איתו קצת. לטייל. לשכב. אבל כבר היו לי כל כך הרבה כאלה. מה הטעם? די מר.
דברים שאני שמחה שקרו בעקבות השיחה:
- סוף סוף הפסקתי להחזיק את עצמי. שחררתי. התמודדתי גם עם פחד מאוד עמוק. אחרי חצי שנה שחלמתי עליו וחשבתי, פניתי אליו. הייתי מוכנה שוב להיות פגיעה ונתתי מקום לרגש שלי. וכנראה שעשיתי את זה בדיוק בזמן המדויק. כשאני מצליחה להחזיק את זה. כשאני לא באה ממקום של חוסר או כאב, אלא ממקום של "תראה לאן הצלחתי להגיע". ותכל'ס, זו אחת הסיבות שרציתי לדבר איתו.
- הוא אמר שאני תמיד יכולה לשלוח הודעה והוא אף פעם לא שנא אותי. נחמד לשמוע את זה, וזה מנטרל את המחשבות שהיו לי שהוא שונא אותי. זה הופך את הקשר מולו לקצת פחות נורא. לקשר שבסופו של דבר נגמר בטוב ובבגרות. נותן לו סיום קצת יותר... אופטימי.
- זה הראה לי שגם הוא חשב עליי. משמע, הרגיש. כן, גם אם הוא לא מודע לזה, מתכחש, מפחד או לא באמת רוצה בזה. ואפילו אמר שחלם עליי גם. אבל מה שהיה עצוב זה שהוא חלם עליי בעיקר בפן מיני, ואצלי זה לא היה ככה.
אז לסיכומו של עניין, אני שמחה שזה קרה. זה קצת מרגיש לי כמו עם הראשון שלי. שנסע לתשעה חודשים לחו"ל, וחיכיתי לו. אבל כשחזר לארץ אחרי שני מפגשים גרועים מאוד הבנתי שאני לא רוצה עסק יותר עם הבחור הזה וחתכתי את זה. אז זה קצת ככה מרגיש עכשיו. כשהרגשות כבר שככו, כשהלב התחזק והתחשל - אפשר לראות באמת מי עומד מולך. הרי הוא לא התנצל בכלל, ולא לקח אחריות. הוא לא הראה לי משהו אחר. גם משפט כמו "אני מצטער על מה שקרה", היה עושה איתי חסד. אפילו לגבי ההצעה שלו להיפגש בשישי, הוא אמר את זה על הדרך, בלי התחייבות אמיתית. ועוד ציין שהוא עוד מחכה לתשובה מהזוג ההוא אם הם נפגשים. וגם אמר שיש לו אירוע במרכז כך וכך. בכל מקרה, גם ההצעה הזו הייתה באוויר, וזה לא שהוא ניסה לקבוע איתי משהו קונרקרטי או הראה רצון עז. זה הרגיש כזאת הצעה ידידותית על הדרך ובלי יותר מדי מאמץ. כמו תמיד.
וגם, עוד דבר שחשבתי עליו בעקבות השיחה, הוא ש.. עברתי איתו משהו שניסיתי כל כך לפתור ולהבין, אבל הבנתי אתמול שלפעמים ההבנה מגיעה כל כך הרבה זמן אחרי, והיא לא תמיד בשליטתי. ו.. עם כמה שאני מרגישה שאני מבוגרת, אני עדיין כל כך צעירה. זה מצחיק ועצוב בו-זמנית איך אנשים אומרים לנו את כל מה שהם, ואנחנו מסרבים להקשיב לזה באמת. אנחנו מלבישים עליהם את כל הבגדים הכי יפים שתמיד רצינו לראות. מדמיינים ומספרים לעצמנו כמה טוב הם ייראו במראה איתם, ואיתנו. אך זה אף פעם לא כך.
אספר לכם סוד, אני מקליטה את כל השיחות שלי. לא ידנית כמובן, זה מובנה אצלי אוטומטית בטלפון. זה אחד השיעורים הכי חשובים שלמדתי בעבודה בשירות לקוחות - כמה חשוב שתהיה לך הוכחה למה שנאמר לך (וזה הציל אותי לא מעט בהרבה הזדמנויות). אז יש לי את השיחה הראשונה שלי איתו מוקלטת. ואתמול, לפני שהתקשרתי אליו, האזנתי לה. וזה מדהים איך כל אחד מאיתנו אמר בדרך עקיפה את כל האמת עליו. השיחה הזו פשוט ניבתה את כל מה שהולך לבוא. החל מחרדת הנטישה שלי, דרך רדיפת השמלות שלו, חוסר היציבות. תקשורת ומה קורה כשהצד השני ננעל ופוגע בה. בדיוק כל מה שקרה.
לצ'רלי צ'פלין יש טקסט שהוא כתב לכבוד יום הולדתו ה-70. הוא נקרא 'אהבה עצמית'. זה קטע לא כל כך מוכר, אבל מאוד יפה. באחד המשפטים שלו הוא מתאר שם כמה לא צודק ולא נכון להכריח, לצפות, לכפות על אנשים לעשות מה שאתה מצפה מהם, דברים שהם עדיין לא מסוגלים או לא יכולים לעשות. הוא אפילו מתאר את זה כ'חוסר כבוד'.
ואם אני מקבילה את זה אליי ואליו, לצפות ממנו (או מכל אחד) לעשות משהו שהוא לא מסוגל לו - מחטיא למטרה. ועם זאת, זה די מדהים איך שיש משיכה טבעית בין שנינו. כל אחד מאיתנו זקוק לתיקון משל עצמו. עבורי התיקון יהיה להפסיק לנסות לתקן מישהו אחר. ונראה לי שהפסקתי. וכמובן - סוף סוף להיות נאהבת באמת. וראויה.
אולי רק נותרה לי סקרנות טבעית להבין את כל מה שקורה בבין לבין... אבל עם זה אני כבר אחיה בשלום.
זה פשוט מי שאני.
איי סטורי, מתי כבר תמצאי את השלווה שלך?
לילה טוב ❤️