נו בסדר. שיהיה

שנגמר

שפחות ופחות עושה לי את זה הקשישים כאן וגם בכללי...

זה קצת מפחיד 

מסקרן

ימים יגידו

זה בעצם אומר שאני הולכת ומתבגרת? :(((

פאקינג 

בודדה

משועממת 

ריקה

איך זה הגיוני בכלל

החורף נוגס בי נגיסות מרושלות של לבדוּת ומשאיר לי פירורים של עצב על הפיג'מה 

הכל כרגיל.

***

אני חושבת שהבלוג האחרון לא קיבל את היחס הראוי לו.

השתדלתי להיות ממש גזענית כלפי כל המגזרים אבל זה כנראה לא היה מספיק וחבל

שוגר דדי גיבור רהוט וחביב עד מאוד שישא בעול מחיר טיפולי השיניים שלי

שיחבק אותי בגאווה אחרי כל טיפול ויחייך אלי בעיניו הטובות והמבינות

שנתכרבל לנצח ונצפה בסרטי דיסני, או שואה או אימה לאו דווקא בסדר הזה

שנטוס למקומות בעולם שעוד לא הגעתי אליהם ונשחק באבא וילדה בזמן איכות 

שנזדיין כמו ארנבים ונצחק עד דמעות.

מצוי:

אדומות מבבונים עלגים שגרים ביחידה מעל ההורים/נשואים/סדרני מחסנים שעשו סדנאות של סטאס אמן פיתוי/היפים מזדקנים שחורזים זימה מנוקדת/נשלטים צעירים ושעירים בעלי אונה פגומה/שולטים שבקושי שולטים על הסוגרים של עצמם/זוגות מוכי איידס שחושבים שאמכור את הפות הוורוד שלי תמורת שורה/שכירים אפרוריים עם ריח של חריימה באצבעות/קשישים שבטוחים שעם קצת מיץ אומץ אפול לידייהם כמו גפילטע פיש רוטט והיד עוד נטויה. 

כמה כיף לחיות♡

בשביל כפיות

מזלגות

סכינים

חצי חיבוק 

ליקוק

זיקפה

ליטוף חטוף

נישוק

♡

הצלחתי לבכות ,

בדרך הביתה על הקורקינט הבדידות נעשית נוחה יותר

אין לי מושג איך אבל אני יושבת בפארק ליד הבית עושה נשימות והתבודדות אחרי יותר מעשור

טאטע♡

בכי עסיסי כזה שתקוע עמוק

לא מצליחה לחשוב על רעיון טוב להוציא אותו החוצה

אולי דוגי

אוף

של התקף חרדה בעבודה ♡

פאן במקסימום 

נ.ב

אני בסדר גמור רוב הזמן, משתפת באירועים הפחות נעימים מן הסתם :*

שאם נודה על  האמת אני באחת התקופות הבודדות של חיי עדיין יש לי מעט סטנדרטים שזה חבל אך נהדר כי אני כפסע מלעשות שטויות שאתחרט עליהן.

אין לי ז לפרט מה לא

אולי נלך על הכן פעם אחת מה יש בזה

ובכן- מה כן:

מודעות עצמית תקינה 

מעל 45

אבא (לכמה שיותר ילדים גדולים)

חנון עם טוויסט 

Ddlg lovers only 

לא סדיסט לא מזוכיסט לא שולט ובטוח לא נשלט/מתחלף.

פשוט אבא. אבא קינקי סוטה חם ואוהב.

מישהו להתכרבל להתמזמז ולהיות הילדונת המתוקה שלו.

פשוט,  לא?