לפני 3 שנים. 25 באוגוסט 2021 בשעה 20:24
מניחה שזה שוב הבדידות והכמיהה למשהו טוב שיקרה.
נעלמתי מסיבות מבאסות ולא כי פגשתי אבא מושלם והיה לנו רומן קיץ סוער.
אבל הי, הקיץ עוד לא נגמר ואני שוב בלונדינית.
הכל יכול לקרות 👧
נו בסדר. שיהיה
מחשבות פרוצות מתוקות לפעמים עצובות של ילדה בלי אבאלפני 3 שנים. 19 באפריל 2021 בשעה 17:22
זוג מבוגר
אשכנזים כאלה.
קיבוצניקים
עם המבט האוהד
והחקירות הרגילות.
אז באיזה גיל יצאת?
ואיך ההורים קיבלו?
ולאן הלכת?
ואני
אני שמנסה להתחבב
שמדמיינת את כולם כהורים שלי
עונה .
מתחנחנת בנימוס,
מספקת את הדרמה
חוסר האונים
והם מהנהנים בהסכמה.
מרותקים
שבויים בסיפור שלי לרגע
והופ.
שניה אחרי העולמות שלנו ניתקים
ואני שוב ילדה יתומה
בלי עבר בלי הווה
חונקת את עצמי בדמעות באוטובוס
בוכה מחוץ לדירת השותפים שלי
בוכה
בוכה את כל התאים המשפחתיים שניסיתי להיות לעצמי כל החיים האלה
בוכה את המינוס בבנק
בוכה את האכילה הרגשית
את הלבד
אני לבד
לבד
ל ב ד .
לפני 3 שנים. 18 באפריל 2021 בשעה 18:23
יותר מדי כאב ובדידות
פחות מדי סקס
עור אל עור.
אתה ואני כמו שני בועות סבון שמרחפות בחלל ומתקיימות אל נוכח הלבד השברירי שמאיים להתנפץ עלי.
אני לא ילדה שלך
אני לא אהיה ילדונת לנצח
וזה פוצע כל כך עד שאני עוטפת את אי הקיום שלנו בגיבובי מילים עבשות.
הלילה הזה שום סימן הוא לא נותן.
אל תנסו לחפש פירוש. כי אפילו אותו אין לי
לפני 3 שנים. 16 בפברואר 2021 בשעה 21:11
ונקישות של אפור
ושמיכה
לא מספיק עייף לי כדי לסיים את שעוד לא התחיל
דווקא ממש בסדר
היי שקטה עכשיו הכל סביר
בהיר
לא בדיוק ערה
חצי תאוותי בידי
מועכת את השדיים אל הכרית
חושקת שפתיים
פושקת בעדינות מדור גיהנום מיוחד בין ירכיי
דווקא ממש בסדר
לפני 3 שנים. 25 בינואר 2021 בשעה 16:36
הספה אדומה ואני עליה כמו כתם סורר
ילדה מרדנית
אישה סוררת
שק של עונשים כרוך בואכה אני
ועוד לבד
לבד
ל ב ד
את עוד תלמדי לקח
מטומטמת.
אישה סרה ומורה.
אני חנוקה
חנוקה
ח נ ו ק ה
בלבד שלי
הבו לי את כף הקלע.
עכשיו
לפני 3 שנים. 24 בינואר 2021 בשעה 22:02
ריק
פעם היו כאן עצמות בריח
וסומק
נעורים
ציוץ הציפורים
והציות הזה הנכנע מן החוץ לפנים
ואותי קטנה
חשופה בצריח
לא מוגנת
לא עטופה
תמיד
תמיד
ועכשיו תנור סלילים כבוי
שדיים זקורים
ושקט מזדחל אל החלל שהייתי
סוכריה על מקל בתוך מאפרה
הרבה זמן שלא.
וחושך על פני תהום
לפני 3 שנים. 6 בינואר 2021 בשעה 0:46
אף פעם.
לבדידות,
אבל.
בי נשבעתי שלא אתפשר.
(התיקון האוטומטי כתב אתפסק. מה הוא יודע)
וזה תמיד תוקף אותי אחרי ימים קצרים מידי ומקלחות ארוכות ופיג'מה וריח של ילדות נשכחת.
אני אף פעם לא אכנע לרעיון הזה.
לפני 3 שנים. 22 בדצמבר 2020 בשעה 0:25
מה שלמעשה אני אומרת .
ויש גם את האמת
ודרך סלולה בקפידה.
מקושקשת רכה על רצפה בואכה אתה
ואי של שיש אדום.
ויש ימים כאלה
של בלי די.
חלוק משי ירקרק
נשימת הסלילים החמימים
סומק קלוש של אחרי.
נובטת בין כר וכסת
נוברת בפראות אותך.
משרבבת שפתיים במרדנות.
אני רוצה
רוצה
לפני 3 שנים. 1 בדצמבר 2020 בשעה 2:29
שוב מחפשת איזה משמעות עלומה ולא מוצאת אותה כאן באתר חשוך האל ושורץ הפלגמטים הזה.
לפעמים אני לא מבינה איך יש ימים שאני נשאבת כאן לכל החללים הריקים והדמיונים
אני הרי כל כך ריאליסטית בכל ההוויה שלי ומה לי ולמדמנה הזאת?
אבל כנראה שהנפש יודעת מה טוב לה ומכאן נובעות ההעלמויות שלי,
סך הכל אני ילדונת מאוזנת וזה מאוד מעניין משחק הרצוא ושוב שלי עם הכלובי.
אז לכל מעריצי הסקרנים- זה שאני נעלמת לפעמים לא אומר שמצאתי אותו.
היו בטוחים שאם הוא יגיע תהיו הראשונים לדעת, זה לא שיש לי חיים או משהו (;
לא בטוחה מה המסר שאני מנסה להעביר אבל זה בסדר. מותר לי
ימים מאתגרים
מציפים
חונקים ושמחים..
חיבוק עז.
ברחתי (שוב) לפורנו 🖤
לפני 3 שנים. 30 בנובמבר 2020 בשעה 22:55
שאני קצת מתה מפנים.
בתמונה: 2 אחיות שלי הקטנות והמוצלחות.
הן נקודות אור.
וחוץ מהן הכל רקוב
