אוף כזה שמן ואפור ועצוב.
בא לי לחנוק מישהו מרוב עצבות. מכירים את זה?
אני יודעת שקורים דברים שלא תלויים רק בי אבל רק בא לי לבכות ולצרוח ולהשתולל עד שמישהו יעיז להתקרב ולתפוס אותי לקווצ'ץ ולמעוך אותי אליו.
ואז אני אתייפח עוד קצת אבל האוויר הרעיל שבתוכי יצא ואני אתנשף קצת ופתאום תנחת לי נשיקה על האף הקטן והרטוב שלי וזה יצחיק אותי כי מי נותן נשיקה על אף קטן ורטוב ואז הוא יסתכל עלי , יחניק חיוך וילך להכין לי כריות עם חלב כמו שאני אוהבת.
נשבעת שלא צריכה יותר כלום.
וזהו. המחשבה הנחמדה הלכה לה ועכשיו אני כאן עם מליון הפרופילים המזוייפים המלאים בסופרלטיבים מנפחי אגו.
כולם מאסטרים של בדס'מ ושל אהבה ושל החיים עצמם, כולם עושים ספורט חכמים ונבונים קשים אך רכים עוצמתיים אך עדינים וכולם כולם יודעים מה אני רוצה או צריכה.
מליון פרופילים העתק הדבק של אותם רכיכות שקוראות לעצמם "שולט" במילים כאלה ואחרות שבקושי על הצרכים שלהם הם יכולים לשלוט.
הבו לי עוד דאדי רגיש חזק חלש מחוספס ושברירי שיעיף אותי לשערי גן עדן ואשכהו כחמור.
