לפני שנתיים. 29 באוגוסט 2021 בשעה 2:20
מקרקרת
רעבה למשהו לא ברור...
ברחתי הביתה אחרי משמרת ראשונה במטבח אפרורי ומטונף (לפחות כמו הראש שלי אם לא יותר) משתדלת לא לתת לאנרגיות הדלוחות שלי לנטוף לתוך הכריכים המשמימים מנגבת זיעה בטישרט של מחאה וחושבת על הכוכבים לעתיד בתכנית הריאליטי שהולכים לאכול את הכריכים ומשהו מת בי קצת מבפנים הנאיביות שלהם פוצעת אותי ואני מדמיינת אותם נרגשים ורעבים להצלחה נוגסים בתאווה בכריך ומתנפצים אל קירות המציאות התרבותית בארץ.
אני מרגישה את כל זה רוחש בתוך הבטן שלי ורק רוצה לברוח.
לחצות את העיר ולשים את הראש על חזה חמים.
לשקוט
לשקוע...
דוחפת חצי קלונקס על הלשון ונשכבת בלאות על המיטה הגדולה מידי.
בוקר טוב ילדונת
סה לה וי.
הנה השיר שלי בחצי שנה האחרונה:
