נו בסדר. שיהיה

בא לי לכתוב המון מלל צפוף ורך כזה מלא במחשבות רכות ונגיעות של זמן ומקומות.

אני אלופה בלספר סיפורים...

אבל יותר טובה בלהיכנע למועקה של שישי בצהריים על הספה בבית של אחותי אחרי בישולים ואפיה עם הקטנטונת החדשה שלה על הידיים.

 וכמו תמיד אני נכנעת למחוק חמוץ הזה.

תכף אבא ואמא באים ותישלף שמלה ארוכת שרוולים וכל עצמיותי תידחק להוויה של רווקה מזדקנת ועיניים כאובות שיביטו בי,

 ואלוהים בכבודו ובעצמו ירד מלמעלה לייסר אותי בשוטים וכאבי לב של אחרי חגים.

אז בנתיים מתנחמת בשיזוף הזמני...

גיט שבעס אבוש איפה שלא תהיה.

הלוואי ניפגש בקרוב 👼