נו בסדר. שיהיה

ושלחתי אותו לישון בסלון.

אנחנו לא שוכבים מלא שנים אבל חברים טובים מאוד ויש דברים שרק איתו אני מצליחה לפתוח 

בכלל,

אני לא דברנית גדולה ומאחורי החזות המקושקשת ומלאת המניירות באמת מסתתרת ילדה קטנה עם עיניים גדולות ומח שחושב יותר מדי הרבה ממה שהוא אמור. 

ובכנות

רוב האנשים משעממים אותי 

אני שונאת להתווכח 

שונאת לדבר על דברים שהם אובייסלי 

ובעיקר טעונה ומוצפת כל הזמן כך שהכי נח לי להיתקע מול הספרים והסדרות וליצור אנטרקציות אנושיות רק במצבי פאן קיצון (מסיבות סמים אלכוהול ותרבות)

מה שיוצר את הרושם של חיית מסיבות וחובבת אדם כשכל מה שבאמת בא לי

זה לשים עליך את הראש 

לתת לך לשחק לי בשיער 

לדבר 

להקשיב 

להרגיש נוכחת 

רגועה

ואז פשוט למצוץ אצבע (לא משנה אם שלי או שלך) 

ולהרדם. 

סליחה על העלגות הקלה..

אני עם אצבע בפה ושמורות עיני שנשמטות אט אט

לילה טוב לך איפה שלא תהיה.