נו בסדר. שיהיה

אבל לפעמים ממש בא לי להרים ידיים נוכח המציאות כשאני מרחפת כאן בשלולית הבוץ.

רוחי האחת מנסה לגבוה 

לנשום.

אני בטוב 

נשבעת.

אבל המיטה גדולה מידי בשבילי 

והגשם חזר 

ובכלל. 

משך הזמן שלי כאן כשלוש שנים 

מפגשים מינים חד פעמיים שנוצרו בעקבות זאת-

שלושה...

אני מפתיע אפילו את עצמי.

ועדיין. 

שלושה פעמים או שלוש לא איכפת לי הסדר

העיקר שפתחתי את הלב עוד קצת

כדי להבין שהכל אותו הדבר. 

היאוש מעת לעת נעשה כמעט נח...

 אני נובטת בין כר לשמיכה,

חורף זמן טוב להיבנות.