נו בסדר. שיהיה

מהלילות האלה שהמיטה נעימה מידי ואין סיבה מספיק טובה כדי לפרוץ בבכי בדרך לשינה וגל של זיכרונות פוקע בי פתאום ואני נזכרת בדרגש של נווה תרצה ובמדבר ובחדר ילדותי ספוג השתן והכל עולה ומתערבל ואז פוקע בתוך תוכי בבכי כי המיטה נוחה לי מידי ועדיין אין יד גדולה  שתנגב לי את הדמעות והמשקל שלה על הראש שלי יסמן לי בלי קול שהכל בסדר עכשיו ושמגיע לי להיות ילדונת מפונקת רצויה ואהובה אבל במקום זה אני במיטה הגדולה והנוחה מידי מתהפכת ונותנת לזכרונות ולדמעות להתפרץ ממני כמו פקק של שמפניה.

ואולי 

אתה 

פה

חסר

לי.