לפני שנה. 19 בדצמבר 2022 בשעה 10:23
ריח הצוואר שלך, כה רך ונעים,
כשהייתי נופלת עליך לחיבוק חזק,נושמת אותך לתוכי.
טעם הנשיקה הראשונה, מגע שפתייך הנעים, בפגישה אחרי שלא נפגשנו זמן רב.
טעמו המתוק של הרוק שלך, כשהיית יורק לתוך פי.
טעמן האלוהי של כפות רגלייך המטופחות, כשהייתי מוצצת אצבעותיך אחת אחת, מביטה בך מלמטה מתמוגג, ומנשקת בסגידה.
טעם האהבה, היית האלוהים הפרטי שלי. שמתי את ליבי בידייך והייתי מוכנה לעשות הכל בשבילך. כנועה לך וצייתנית טוטאלית. לא אהבתי כך מעולם ולא אוהב שוב.
*טעמה המר של הבגידה. ההבנה ששבוע אחר שבוע, חודשים, ושנה ויותר, חולמת, מתחננת, ממתינה בסבלנות שזה יתאפשר מצידך. רק לזכות בכמה שעות תחתייך. ואז להבין ששבוע אחר שבוע בחרת ללכת אליה על פני.
💔