איך שני אנשים אוהבים חווים את אותו הרגע באופן כל כך שונה?
תמיד מקטין את המעשים שלך. בגידות ושקרים הם לא ביג דיל עבורך. הם לא קרו מבחינתך.
ואת התגובה שלי תמיד מעצים, כאילו איך אני מעיזה לפקפק ולהאשים. דרמטית אחת. אשת ריב ומדון.
תמיד הופך את היוצרות בקלות מניפולטיבית, תולה בי את האשמה להדרדרות יחסינו. את. זו את מחרחרת ויכוחים. תולה האשמות שווא. את מעליבה ופוגענית. ותוקפנית. בגללך איננו נפגשים. כבר לא בא לי עלייך. לא נמשך אליך. נועץ את הסכין בליבי ומסובב בהנאה סדיסטית. ומנפץ את ליבי לרסיסים.
אבל לא עוזב באמת. חוזר אחרי כמה ימים. נרגעת? רוצה להפסיק לריב? שואל באדישות כאילו אני מקור הבעיה ומצידו לא קרה דבר.
והלב העיקר מפרפר משמחה שחזר. ללב לא אכפת מכלום. לב טיפש חסר הגיון.
*את אשה חכמה וטובה. איך את לא רואה את המניפולציה? זו לא אהבה.
את בסהכ משמשת מקור אספקה קבוע של תשומת לב לנרקסיסט סדיסט שחשבת שאת והוא זה סיפור אהבה קסום. ורק שניכם לבד ביקום שלכם.