לפני שנה. 21 בדצמבר 2022 בשעה 13:55
כל פעם שכאבי הגעגוע מציפים אותי נכנסת לכאן לכתוב.
כמו עכשיו למשל.
הימים האלו הם שלב קשה בגמילה ממך.
הייתי כמו ספר פתוח לפנייך. ידעת הכל. הענקתי לך את כולי ואהבתי אותך כל כך. גאה להיות שלך.
אבל אני מונוגמית "דפוקה". לא חולקת את השולט שלי עם אף אחת!! אבל אני ממלאת
ממלאתתתת את הנשמה
ממלא את האגו
קשובה ומסורה. זמינה תמיד.
אני עובדת בזה. השולט שלי לא צריך אף אחת מלבדי.
בעבר ברגעי השבר הייתי כותבת לך. והכאב היה חולף מיד. וחוזרת על ארבע. רק להריח את נוכחותך בחיי,גם אם זה מרחוק. הרי במילא בקושי נפגשנו בשנים האחרונות.
ותמיד חזרת עם החיוך הזדוני. מה את רבההה איתי מהה, הרי את לא יכולה בלעדיי. אף פעם לא מתנצל. תמיד מעביר את האשמה אלי.
לא צריך, פשוט לא צריך!!!!