וטרח לכתוב לי בפרטי, מעריכה מאד.
אני בסדר גמור ואני חזקה. אינני במצוקה חלילה. מאחורי הבלוג והמילים נמצאת אשה מלאת חיות וחיים טובים.
יחד עם זאת, אני חווה יסורי פרידה לגיטימיים מאהבת חיי. וכן אצלי זה מתבטא גם בכאבים פיזיים.
יש בי תסכול. שלא השכיל לשמור על ליבי. שלא העריך את האשה שאני ואת מה שהענקתי לו. שלא הסתפק בי. זה בהחלט כואב. הנחתי את נפשי וגופי בין ידיו למשמורת כנשלטת ממקום של אמון והוא בחר בדרך שבחר להתנהל.
זו זכותו, אחרי הכל אנחנו אנשים מבוגרים. אך כאמור, צר לי על כך מאד.
יש בי תסכול. גם כלפיי. שלא שמרתי על עצמי, התמסרתי כולי מהר מדי ולא השכלתי לראות את ההתנהלות הפסולה. אני מונוגמית ועבורי זה גבול. כשהגבול נחצה פעם אחר פעם לא הייתי מספיק חזקה לקום וללכת.
אני לא משחקת בבדסמ אלא אני חיה אותו עמוק בתוכי. ומכאן מגיעה ההתמסרות שלי. מה שלעיתים מטשטש את ההגיון ומשבש את הראייה ומשפיע על ההבחנה בין טוב לרע. בתקווה שהשולט לו מסרת את נפשך ישכיל לשמור עליה שלמה.
