לפני שנה. 22 בדצמבר 2022 בשעה 9:28
אני מודה על המקום הזה, הבלוג הזה, שמאפשר לי להתמודד עם הפרידה. כאן אני יכולה לפרוק ולשחרר מתוכי את ארנסל הרגשות שאני חווה בימים האחרונים ללא פילטרים ומסיכות. כתיבה עושה לי טוב. וכן, גם מודה לכלוב שהכרתי אותך. למרות שנפגעתי. תודה שזכיתי לחוות רגשות אהבה עזים של פעם בחיים והתמסרות שכזו.
בחיי האמיתיים אין לי את הזכות להתאבל, לכאוב ולבכות עליך. אתה היית סוד מתוק בעולמי. איש לא יודע עליך. אתה אסור.
כמה תעצומות נפש צריכה כדי לעטות על פניי מסיכה מחייכת ברגעים הקשים ולהיות טובה למשפחתי המקסימה. כשכל מה שבא לי זה להטמע במיטה ולברוח בדמיון אליך.