קמתי ב8.
הכל היה מעורפל.
לקח לי רגע לחזור בחזרה למציאות.
תחושת מעורבות ליוו אותי בזמן שאני פוקח עיניים.
הסתכלתי בפאלפון ראיתי הודעה ממיס דנה. "תהנו, אם תרצה שאבוא לאסוף תתקשר אליי ואגיע. ידעתי שתאהב ;)".
מה? מי תהנו?
שפשפתי עיניים למציאות הכה מעייפת הזאת של הלבד בבית, כמה כבר אפש... ואז זה הכה בי.
עבר רק 4 שעות מאז שנרדמנו אחרי הסקס המדהים הזה.
עדיין לא עיכלתי.
אין דבר שיותר מפחיד משולט מלאבד שליטה. בעיקר על המחשבות. לכן מה שאני עושה במצבים כאלה זה נושם עד 10. מארגן את המחשבות מחדש ואז... על מי אתה עובד? פאקינג איזבל שוכבת ערומה פה לידך.
היא ישנה כל כך עמוק.
היא נראת כל כך מדהים.
התחלתי לחבר את כל הנקודות שבדיעבד התחברו לי אתמול. על האופי השקט וכנראה גם חייתי שלה שכל כך פחדה להוציא. על המסתוריות שלה שתמיד ליוותה אותי בכל זמן שהכרתי אותה. על השרשרת קולר עם סמל הכלבלב הקטן שלה שלבשה בבית קפה שבכלל לא ייחסתי לו משמעות עד...
עכשיו... שיט. נכון. ג׳ינקס.
תכננתי בראש את צעדיי, היום יום שישי, השעה 08:25, ב10:00 יש לי פגישה משפחתית.
אח"כ יש לי לעשות כמה סידורים, אני גם ארצה לבשל ולאפות.. אולי אספיק ללכת לים?
עזוב רגע נו. מה איתה?
פתחתי את הטלפון וכתבתי לדינה. "תמיד היית ממזרה. יודעת מה הלו"ז שלה?".
יכלתי לשאול את הגוש חמידות הזה. אבל היא לא אשמה בהעברת מקל הרשלנית.
קמתי, מגבש את התוכנית בנתיים עד לתשובה תוך כדי שאני לובש בוקסר נקיים מהמגירה. אוסף את הבגדים שלי ושלה ומיישר אותם על הכסא.
הלכתי למגירה התחתונה בארון. הוצאתי משם את המחסום פה טבעת, וחומר סיכה.
הלכתי לשירותים. הכל היה מפוזר. התחלתי לאסוף את הבלגן ולסדר טיפה. ולקחתי איתי את האוזניים הקולר והשרשרת. שטפתי את הפלאג של הזנב בסבון וחיטאתי באלכוהול.
יצאתי החוצה וניגשתי לעבר המתוקה שישנה. הנחתי הכל על השידה ליד המיטה.
ליטפתי את פניה, היא ישנה עמוק, בחנתי אותה מתמסרת למגעי מתוך שינה, מסיטה את הראש לכיוון ידי כשאני מלטף.
התכופפתי לכיוונה ונשקתי במצחה. "ג'ינקס מתוקה, בוקר טוב".
התרוממתי חזרה. נותן לה להתעורר, להתחבר גם היא למציאות חזרה.
המשכתי ללטפה נותן לה את הזמן. היא התחילה למצמץ בכיווץ עיניים. אותו אחד מהמסעדה. תוהה איפה המשקפיים.
בעיניים מכווצות הסתובבה לכיווני, תרה אחר מבטי, וכשפגשה בו מייד הרכינה ראש כמתביישת.
נעמדתי ליד המיטה. "על הברכיים ג'ינקס".
היא הסתכלה עליי וסביב, לקח לי כמה שניות להתעשת שבסוף היא התרוממה וזחלה החוצה מהמיטה. יושבת על ברכיה. הניחה את ידיה בשילוב על רגליה.
"ידיים מאחורי הגב קטנטונת".
ג'ינקס צייתה, יש 2 נקודות שבהם קשה לי לעצור. כשמצייתים לי וכשלא. תוצאות שונות לכל כיוון.
התכופפתי לעברה, מרכיב לה את הקולר. ומלביש עליה את קשת האוזניים.
"פה גדול".
וכשפתחה הנחתי את מחסום הפה בין שינייה. דואג שלא יכאיב ושיישב טוב.
לקחתי את הזנב, ושמתי עליו טיפה חומר סיכה.
"על ארבע, תחת למעלה רגליים פשוקות". ג'ינקס המשיכה לציית. מההיכרות שלי עם דינה, כנראה שתהליך ההלבשה היה בין הדברים הראשונים בתהליך האילוף.
הנחתי את קצה הפלאג על פי הטבעת שלה. והתחלתי לעסות אותו. דואג למרוח את חומר הסיכה סביב.
אחרי דקה של עיסוי לחצתי, מתחיל לדחוף. ג'ינקס נאנקה. דחפתי ושחררתי, מרחם על התהליך, נותן לה להתרגל לכאב.
הפלאג לא היה גדול, אבל היא הייתה ממש סגורה.
"ג'ינקס להרפות!". וכשהרגשתי את ההתנגדות יורדת דחפתי פנימה את כל הפלאג מכניס לתוכה את הזנב בבת אחת.
ג'ינקס התחילה לייבב טיפה. ליטפתי את גופה ואת ראשה. "כלבה טובה ג'ינקס. כל הכבוד".
נעמדתי, והרמתי את השרשרת.
"בואי נבדוק אם את מקשיבה לבעלים שלך. אם לא אצטרך לחבר את השרשרת, תעקבי אחריי למטבח לא לעקוף אותי וללכת תמיד מאחורי רגל שמאל שלי. זה ברור?".
ג'ינקס הנהנה עם הראש.
התכופפתי לעבר מרים את ראשה אליי. סוטר לה ומחזיר חזרה. "ג'ינקס, את כלבה, את צריכה לנבוח כדי לדבר, נביחה אחת בשביל כן, שתיים בשביל לא" משמיט את פרט המידע על הייחום הצפוי לו. "זה ברור?"
ג'ינקס שתקה. הרכינה מבטה.
סטרתי לה שוב "שאלתי אם זה ברור".
היא עדיין שתקה.
נעמדתי. "ארצה".
הסתובבתי לעבר הארון, מוציא משם את השוט הארוך. חזרתי אליה, "אני הולך להפליק לך על התחת עד שאשמע אותך נובחת. ככל שיקרה מהר יותר ככה הכאב יפסיק".
הפלקתי לה על התחת, לא חזק אך גם לא חלש. ג'ינקס חנקה צעקה והתחילה לייבב. המשכתי להפליק פעם חלש, פעם חזק, מנסה להוציא ממנה את הנביחה. אחרי כל נחיתה של השוט על התחת שלה ג'ינקס צעקה בגניחת כאב.
כעבור 19 סימנים אדומים על התחת של המתוק הזה שרק נותן לך רצון לנגוס בו. הרמתי את ידי חזק למכה ה20. ושנחתה המכה הכואבת ביותר ג'ינקס שחררה אנקה קטנה.
"ווף"
חלש, חרישי, נודם, מזל ששמעתי.
אבל נביחה.
כמה גאווה יש בתהליך החינוך מ1 עד 10?
20.
"כל הכבוד ג'ינקס. עכשיו שנבחת, ראית שהשד לא כל כך גדול. אני מצפה שככה תגיבי שאני שואל שאלה. זה ברור?"
"ווף". עדיין חלש.
אומרים שברגע שכשאתה רואה או חווה משהו חמוד, המוח שלך ישר רוצה לבטל אותו, להעלים אותו, זה למה התגובה הראשונה שלך תמיד זה לכווצץ' את הלחיים של תינוקות.
במקרה שלה לכווצץ את התחת השורף עם הזנב הורוד שמחובר אליו. תרתי משמע.
"קדימה ילדונת אחריי".
אני אוסף את הטלפון בדרך למטבח מוודא שג'ינקס עוקבת אחריי.
פותח את הטלפון,
2 הודעות מדינה: "שתדע לך שישר חשבתי עליך, לדעתי אתה חייב לי אחרת בחיים לא היית באה אליך".
"אין לה כלום, רק בראשון חוזרת ללמוד ולעבוד, צריכה להשתחרר ב20:00 בערב בשבת".
קארמה? מה כבר עשיתי כל כך טוב? הכל על מגש של כסף?
"את מלכה. ליטרלי, מקווה שגם את מצאת בסוף את מבוקשך מיס דינה :)".
מביט על השעה. 08:53.
מזל שקבעתי עם משפחתי בבית קפה קרוב.
הגעתי למטבח, "שבי".
מוודא שהיא נשארת במקום.
מכיוון שאני הולך לבית קפה אוותר על הקפה עכשיו. "לא לזוז גורונת".
הלכתי לכיוון המחסן, והוצאתי משם את הכלוב, שחור, גדול. מרופד.
מספיק טוב לעכשיו. הסרתי את כיסוי הניילון, והעברתי מטלית לחה למעט אבק שהצטבר.
אספתי את המנעול. ואת קערות המים והאוכל.
הלכתי לכיוון החדר והנחתי שם את הכלוב.
חזרתי למטבח. מביט בג'ינקס. היא ישבה על הטוסיק מסתכלת סביב הבית, בוחנת, כששמה לב שנכנסתי השפילה מבט.
"ארצה".
היא הרימה את מבטה. ונעמדה על ארבע.
הוצאתי חלב שיבול שועל מהמקרר. בהמשך נבין מה מותר לה ומה אסור לה.
ודגני בוקר. מזגתי אותם לקערות.
"אחריי".
הסתובבתי והלכתי לכיוון החדר.
בכניסה עצרתי והסתובבתי לעבר, "עצרי".
נכנסתי פנימה והנחתי את הקערות בתוך הכלוב.
מתיישב על המיטה.
"לכאן".
ג'ינקס צייתה, והתקדמה על ארבע לכיווני.
"שבי". סימנתי לה בידי לשבת בין רגליי.
פשטתי את הבוקסר, תופס בטבעת קולרה, מושך אותה לכיווני מניח את הזין שלי פניה.
לשונה יצאה מתוך הטבעת של מחסום הפה מלקקת אותו. תפסתי השיער מרים את ראשה ודחפתי פנימה את הזין חודר פנימה לתוך גרונה.
ג'ינקס השתנקה בהלם, והשמיעה קולות חנק.
התחלתי להזיז את ראשה קדימה ואחורה, קובע את טון המציצה. מזיין את פניה, משתמש בה.
"תתרגלי כלבונת, תתרגלי לחטיף שלך, זה הולך להיות שגרת החיים שלך כלבה שלי".
המשכתי לזיין את פיה, נהנה החיכוך של הזין שלי בגרונה.
עיניה של ג'ינקס ריחפו, היא גלגלה עיניים, מתמסרת לחוויה. היא נחנקה והשתדלה לשמור על קצב נשימות אך מדיי פעם היא לא הצליחה והייתי צריך להוציא כדי לתת לה לנשום.
הרגשתי שאני מתקרב, ולכן הגברתי את הקצב.
נעמדתי ממשיך לזיין את פיה, מסתכל עליה מלמטה. על הכלבה היפה הזאת לוקחת אותי.
הרגשתי את הזרע שלי מטפס במעלה הזין, הוצאתי אותו מפיה משפשף אותו מעליה.
היא הסתכלה עליי במבט מבולבל ממשיכה להוציא את הלשון כמבקשת עוד.
שפשפתי מכוון למרכז פניה, והתזתי עלי פרצופה, גומר עליה.
מרטיב ומכסה את כל פרצופה בנוזל החמים.
ג'ינקס קפצה קפיצה קטנה מבהלה עצמה עיניים והתמסרה לחלוטין, מקבלת את זרעי בחשק ובתיאבון, מוציאה לשון ומלקקת את שפתיה.
ניסיתי להסדיר את הנשימה ללא הצלחה.
וואו כמה שאני הולך להנות.
כמה שהיא הולכת להנות.
הסתכלתי על השעון 09:40. מאוחר.
"שבי". היא צייתה
התקדמתי לעבר הכלוב, "תסתובבי אליי".
"ג'ינקס תכירי, זהו ביתך החדש, כאן את תהיי בכל זמן שאומר לך וכאן תשארי עד שמשהו ישתנה. יש לך פה 2 קערות, עם אוכל ומים. זה אמור להספיק לך עד שאחזור. במידה ותצטרכי להשתין את יכולה לגמור את תכולת אחת הקערות ולהשתין לתוכה. שימי לב שאני לא אחליף קערות אלא רק אפנה ואשטוף במים. אם תרצי תוכלי להתאפק עד שאחזור ואוציא אותך לדשא בחצר".
"תכנסי פנימה".
מוחה קדח. שמעתי אותו חושב. מעכל.
"קדימה!". הרמתי את קולי.
ג'ינקס נבהלה. היא התחילה להתקדם לכיווני, פתחתי לה את דלת הכלוב, היא נכנסה, "תזהרי על הקערות, מה שתשפכי תצטרכי לנקות" נותן לה לחשוב לבד איך.
ברגע שנכנסה סגרתי עליה את דלת הכלוב, נועל במנעול.
שמתי את המפתח הראשון כמטר מהכלוב על הרצפה, ואת המפתח השני חיברתי למחזיק מפתחות הרכב.
הסתכלתי עליה, יושבת בכלוב, מכוסה בזרע על פניה.
לרגע שקלתי שוב האם להוריד את מחסום הפה.
בסוף החלטתי שלא, אני תמיד חושב שהאקסטרים צריך להגיע בהתחלה. לפחות ככה זה בתהליך האילוף.
נעמדתי והלכתי לארון, מתלבש בזריזות, מרגיש את מבטה עליי, עוקב, חושב.
כשסיימתי לקחתי את מכשיר הטלפון, מפתחות וארנק, הדלקתי את המזגן ל24 בעוצמה הכי חלשה, ופתחתי קצת חלון, לאזן את הקור בחדר. אך עדיין שלא תחנק.
"אני זז קטנה, אחזור בעוד כמה שעות, תהיי כלבה טובה!"
אמרתי ויצאתי מהדלת משאיר אותה פתוחה.
דאגתי להיות מאוד רועש בדרכי החוצה. מסמס לדודתי שאאחר ב7 דקות לפי הוויז.
יצאתי החוצה ונעלתי את הדלת. משאיר את הכלבה שלי מאחור. יש לה הרבה לעכל.
המשך יבוא...