קרני השמש של השעה 15:00 בצהריים השתרעו על הקירות האפורים של הבניין המכוער. האוויר היה חם ועבה, הבסיס החצי מדברי אולי ראה ימים טובים יותר, אך מזה כשנתיים הוא תופס נפח עצום כבסיס הקבע של לא מעט חטיבות וגדודים בתמרון בעזה.
אני יוני, מ"פ במילואים באחד מגדודיי השריון, קראו לנו שוב אחרי שנה-שנתיים של לחימה לעוד סבב ארוך ומייגע. והנה אנחנו רגע לפני תעסוקה בפעם המיליון. בלו"ז נוהל קרב אני מסתובב הרבה במקומות הרלוונטיים, משפיע על מה שניתן.
באותו יום חם, במקרה הגעתי למשטח האחורי, כשהקמ"ן הרים אליי שיחה ואמר שהעזרים שביקשתי מחכים לי במכלול, פשוט אין לו איך להביא אותם. מאחר וגם ככה הייתי עם הרנגלר, הלכתי לחוות המכלולים.
התהלכתי במסדרון הצר, מתקדם לעבר המכלול של הגדוד, ולפני שנכנסתי, הלכתי מסביב, מחפש פינה שקטה ורחוקה להשתין. מצאתי פינה מוסתרת יחסית, אין צופים, נוף לגדר ופרדסים גלויים, פותח את המכנסיים. כשמאחוריי הפתיע פתאום קול: "הלוואי עליי בולבול ככה להשתין בכל מקום".
קפצתי מבהלה.
שיר ישבה ממש מאחוריי, עם סיגריה ביד, מסתכלת עליי במבט בוחן.
שיר הייתה קצינה כלשהי במכלול, לדעתי שלישות למרות שיש לה וייב אחר.. חימושי. היא הייתה ילדה יפה, ממש. היה לה שיער שתמיד היה אסוף בקליפס, ועיניים שאתה רק רוצה לטבוע בהן. היא הייתה שם מושא, כולם הכירו את שיר. לא יודע אם הכירו במלוא מובן המילה, אבל קצינות יפות אתה לא מפספס. בטח לא קצינות מכלול, בטח לא בתור מ"פ.
כבר מזמן תהיתי אם ואיך להתחיל איתה, אבל הייתי עסוק כל הזמן, שבכל סבב, זה התפספס.
"וואי לא שמתי לב אלייך ימשוגעת, הורדת לי את הלב".
מהבהלה הסתובבתי לכיוונה עם הזין ביד, ומיד חזרתי אחורה. לא מצליח לעצור את השתן.
שיר התפקעה בצחוק מתגלגל, הצחוק הכי מתוק ששמעתי בחיי.
מובך וכלוא בסיטואציה, סיימתי והכנסתי אותו חזרה למכנסיים, מסתובב לכיוונה: "את לא נורמלית".
"אני? אתה מ"פ אתה? בשנייה הייתי תופרת אותך".
"תשבי בטנק שבועיים רצוף בכל סבב, דברי איתי על בעיות שמיעה ימבולבלת".
"למי קראת מבולבלת?" היא שואלת במבט ערמומי.
"לך ילדונת," הסתכלתי מעליה בחצי חיוך, "יש לך בעיה?".
היא הסתכלה עליי: "מדבר מי שתפסתי עם הזין ביד". מתריסה בי.
Now or never
"תכף הוא יהיה לך על הפרצוף ואז לא תצטרכי לחלום על אחד".
"אה אז ככה אתה אוהב? שבנות מתגרות בך?"
"ואת? ככה את אוהבת? שמחנכים אותך?" אמרתי ותפסתי בגרונה, מחזיק חזק.
את המתח הלוהט היה אפשר לחתוך בסכין, עיניה, כהות ורחבות, התמקדו בפניי, נבהלות אך גם מושכות כמו מגנט. "את אוהבת שמחנכים אותך, מה?".
קולי היה נמוך, גס, מלא בהבטחה שגרמה לבטן שלה להתהדק. אצבעותיי הידקו את אחיזתן סביב צווארה, לא מספיק כדי לחנוק, אך מספיק כדי שהיא תרגיש את השליטה המוחלטת שלי. שיר ניסתה לבלוע רוק, אך הגרון שלה היה יבש.
היא פתחה את פיה כדי להשיב, אך לא נתתי לה. במקום זאת, משכתי אותה אליי בחטיפה, גופה נדבק לשלי, חזי הרחב לוחץ נגד שדיה הרכים דרך הבד הדק של המדים.
"תפתחי את הפה" הרהרתי אם תציית, קולי חודר כמו סכין. ידי השמאלית אחזה בשיערה, מושכת את ראשה אחורה עד שהגרון שלה נמתח. היא צייתה מיד, שפתיה נפרדו, נשימתה מהירה. חייכתי חיוך זדוני, אצבעותיי הנותרות דחפו פנימה, מרחיבות את פיה בכוח. היא גנחה, עיניה התרחבו, דמעות קטנות צצו בפינותיהן. "ככה, טובה," מלמלתי, הזין שלי כבר קשוח במכנסיי, לוחץ נגד הבד. "תראי איך את לומדת."
הוצאתי את אצבעותיי, מושך אחריהן חוטי רוק ברורים. ללא אזהרה, תפסתי את ראשה בשתי ידי, מכוון את הזין הכבד והמתוח אל פיה. "תמצצי" נהמתי, דוחף את עצמי פנימה באיטיות מכוונת. היא השתנקה כשהזין שלי חצה את שפתיה, גודלו ממלא את חלל פיה עד שהלשון שלה נדחקה אחורה. ידיה עלו באינסטינקט, נאחזות במכנסיי, מנסות למצוא אחיזה בעולם שסביבה. לא נתתי לה זמן להתאקלם. התחלתי לדחוף, בקצב אגרסיבי שגרם לראשי לפגוע בחיך העליון שלה בכל דחיפה.
"ככה, כלבה," לחשתי, עיניי נעוצות בה, רואה איך דמעות זולגות על לחייה, איך גרונה מתנפח בכל פעם שאני חודר עמוק יותר. "תקחי הכל, כמו זונה טובה." היא גנחה סביבי, קול חנוק, רוק נוזל מפי פיה המלאה, מצטבר על סנטרה. אצבעותיי הידקו את אחיזתן בשיערה, מושכות אותה קדימה בכל פעם שדחפתי, כופה עליה לקבל אותי עד הסוף. היא הרגישה את הטעם המלוח של טיפות הזיעה שלי, את החום הכבד של בשרי בפיה. גופה רעד, לא רק מהמאמץ אלא מההנאה האסורה שצמצמה את בטנה.
גמרתי בפתאומיות, מבלי להזהיר, גופי מתעוות בשיא ההנאה. יורה את הזרע החם ממלא את פיה "תבלעי, זונה," פקדתי, קולי חתוך. עיניה ננעלו בי, מלאות צייתנות וכניעה, והיא בלעה הכל, גרונה עולה ויורד במאמץ. רק כשסיימה, משכתי את עצמי החוצה, הזין עוד רטוב ומבריק. אצבעי נגעה בשפתיה התפוחות, מרגישה את החום שנותר. "ילדה טובה מאוד," אמרתי, אך לא שחררתי את גרונה.
"אני צריך ללכת, ילדונת," המשכתי, קולי חוזר להיות קר ומרוחק. "אני בא עוד 3 שעות לאסוף אותך, נמשיך שפ. תחכי לי פה על הברכיים, חוטיני שחור מתחת למדים, בלי חזייה. ברור?" שיר הנהנה, עיניה מורדות, בושה והתרגשות מתערבבות בה. "כן, אדוני," היא לוחשת, קולה רועד.
השעון על הקיר הצביע על שמונה בערב כששיר כרעה על הברכיים בחדרי, גופה רועד בקלות. לפני כמה דקות ממש אספתי אותה מהפינה שבא אמרתי לה לחכות, שם המתינה לח על הברכיים, עם ידיים מאחורי הגב.
עמדתי מולה, הנעליים הצבאיות נוגעות ברצפה בקול חרוק. ידי תפסה את סנטרה, הרימה את ראשה בכוח. "כלבה טובה," אמרתי, עיניי סורקות את גופה החשוף, את האדמומיות שעלתה על לחייה. לא חיכיתי לתגובה. במקום זאת, משכתי אותה למעלה, אצבעותיי חופרות בעורה.
"תתפשטי," פקדתי, קולי קר כמו פלדה. שיר צייתה, ידיה רועדות כשהיא פושטת את המדים, מאפשרת להם ליפול לרצפה בחריקה רכה. היא עמדה מולי עירומה, חוטיני שחור בולט נגד עורה הלבן, פטמותיה הקטנות קשיחות מהקור או מההתרגשות. הלכתי סביבה, עיניי בוחנות כל סנטימטר הצלקות הקטנות על ירכיה, הכתמים הכהים על עורה, האדמומיות שעדיין לא דעכה מסנטרה.
לפתע, ידי לפתה את שיערה, מושכת את ראשה אחורה עד שהגרון שלה נמתח. "את שלי הערב, ילדונת," לחשתי, שפתיי קרובות לאוזנה. "ואת תזכרי את זה." היא גנחה, גופה מתכווץ מהכאב וההנאה המעורבים. לפני שהיא יכלה להגיב, דחפתי אותה קדימה, אל המיטה. "תתהפכי," פקדתי, והיא מיהרה לציית, בטנה נלחצת אל השמיכה הקרה, ידיה מושטות לצדדים.
קשרתי את ידיה למיטה מאחורי גבה בחבל. מהדק שלא יזוז.
הוצאתי את חגורת המדים שלי, הבד הירוק והמבריק התעקל בידיי. היא שמעה את הצליל החד של החגורה חוצה את האוויר לפני שהכאב הראשון פגע. החגורה נפגעה בתחתיה החשופה, צליל הפגיעה הדהד בחדר. היא זעקה, גופה מתעוות מההפתעה. "שקט, זונה," נהמתי, קולי גס מההנאה. הצלפתי שוב, הפעם חזק יותר, העור שלה מאדים מיד תחת המגע.
היא ניסתה לשמור על שקט, אך כל צליפה חדשה גררה ממנה גניחה או זעקה חנוקה. לא עצרתי. המשכתי, כל מכה מדויקת יותר מהקודמת, עד שתחתיה הייתה אדומה וצורבת. ידי אחזו במותניה, מרגישות את החום שעלה מעורה. "את מוכנה?" שאלתי, קולי גס מהמאמץ. היא הנהנה, דמעות זולגות על פניה. "כן, אדוני," היא לוחשת, קולה רועד.
לא עניתי. במקום זאת, תפסתי את ירכיה, מושך אותה אל קצה המיטה, כופה עליה לקמור את גבה. הנחתי את הזין שלי, קשיח וכבד, נגד הכוס שלה. "את צרה, ילדונת," אמרתי, ידי חופרת בעורה. "אבל אני אפתח אותך." דחפתי פנימה בבת אחת, ללא אזהרה, גופה מתכווץ מסביבי בכאב. היא גנחה מכאב, אך קולה נחתך כשידי סגרה על פיה, חונקת את הצעקות שלה.
"שקט, כלבה," נהמתי, מתחיל לזיין אותה בקצב מהיר ואכזרי. המיטה נעה תחתנו, הקפיצים קוראים בקול רם. כל דחיפה שלי הייתה עמוקה יותר, גופה נדחק קדימה עם כל תנועה. "את אוהבת את זה, זונה?" שאלתי, קולי גס מהמאמץ. היא לא יכלה לענות, אך עיניה, עצומות בכאב ובהנאה, אמרו הכל. "כן, אדוני," היא ניסתה לומר, אך קולה יצא חנוק.
הגברתי את הקצב, גופי מזיע, עורי נצמד לעורה. היא הרגישה אותי גדל בתוכה, מתמלא. בידי השנייה מחזיק בשיערה ומשכתי.
מזיין אותה חזק ומהר, מרגיש אותה מרטיבה לי על הזין, מסככת את הכניסה מקלה על הכאב.
היא גנחה בתאווה, "עוד אדוני כן כן תזיין אותי המפקד, אני החיילת שלך, תעשה בי מה שתרצה".
המילים האלה היו כמו סכין לרסן שעוד נשאר לי טיפה.
הגברתי את הקצב, מרעיד את החדר בזיון, דוחף פנימה הכל.
הרגשתי אותה מתכווצת על הזין שלי, עוטפת אותו ולוחצת, "אני גומרת, אני גומרתתת, אני גומרתתתת אההההה" היא גנחה כל כך חזק שהחזרתי לה את היד על הפה, משתיק את הגניחה.
היא לחצה לי על הזין כל כך חזק, הרגשתי את הזרע שלי מתחיל לטפס.
הוצאתי את הזין משפשף, כשהתחלתי להתיז על התחת העגול והיפה הזה.
נשארתי כך לרגע, נשימותיי כבדות, לפני שמשכתי את עצמי החוצה באיטיות. שיר נשארה במקומה, גופה רועד, עורה לוהט מסימני החגורה והזרע שטפטף ממנה.
התלבשתי באיטיות, מביט בה מלמעלה. "אני יוצא לסיגריה, ילדונת," אמרתי, קולי רגוע כאילו לא קרה דבר. "תחכי לי." היא הנהנה, לא מסוגלת לדבר. הדלת נסגרה מאחוריי, והותירה אותה לבד בחושך, גופה עדיין רועד מההנאה והכאב.
כשחזרתי, מצאתי אותה כמו שהותרתי אותה קשורה, עורה מאדים, גופה רועד בקלות. לא אמרתי מילה. במקום זאת, התכופפתי, פרקתי את הקשרים סביב פרקיה, מרגיש את עורה החם תחת אצבעותיי. "קומי," פקדתי, וידיי עזרו לה לעמוד, אף על פי שרגליה רעדו.
הרמתי אותה עליי ולקחתי אותה למקלחת, פתחתי את המים החמים. "תעמדי," אמרתי, ידי דוחפת אותה תחת הזרם. לקחתי סבון, התחלתי לשטוף את גופה באיטיות, ידיי מרגישות כל סימן שהשארתי. "את מדהימה, קטנטונת," לחשתי, קולי רך יותר מאי פעם. שיר לא ענתה, אך גופה התרפק תחת המגע שלי.
כשסיימתי, עטפתי אותה במגבת, מרגיש את רטט גופה תחת ידיי. הושבתי אותה על מיטתי, ייבשתי את שיערה ברוך. "את שלי, ילדונת," אמרתי לבסוף, ידי מלטפת את לחייה. נטיתי קדימה, שפתיי נוגעות במצחה בנשיקה קלה. היא לא אמרה דבר, אך עיניה, שנשאו דמעות חדשות, אמרו הכל.