מנבכי הנשמה

נטרלי רגשות.

נטרלי תחושות.

נטרלי את יצר הקנאה שפתאום פרץ בך.

שמרי על מעמדך, על מקומך,

תשארי הנשלטת הכנועה והמסורה.

מונולוג עצמי כל כך חזק,

סחרור ורחוף בגוף ובנפש.

תחושה שלא עוזבת עוטפת

את בראיה שלך...את הכל,

שפחה, זונה, נשלטת ומאהבת,

והוא? היכן הוא ממקם אותך?

נטרלי את עצמך

אך זה בלתי אפשרי.

נטרלי את עצמך

אך זה חזק ממך.

תחבק, תעטוף, תכאיב בגוף 

אך לא בנפש ואל תעזוב.

יש כאן משהי שהולכת לאיבוד.

אם היינו באותה הסירה

מפליגים לאותו הזרם

לא הייתי מרגישה

תתסכול שבוער בי כעת.

כן, מחוזרת

כן, מוצפת הצעות,

אך בחרתי בך

וכן לעיתים מתוסכלת.

אתה ממלא אותי,

נותן לי תכאב שכל כך צריכה,

אתה יודע לגעת, להצליף

לחדור ולשאוב ממני ת'מיצים,

המחשבה שכרגע משהי אחרת

נהנת ממך מתסכלת,

צובטת ורומסת.

זה שלי...ורק שלי!

יש מחשבות שלא אומר לך

דברים שלא אשאל.

גם אם ישארו בסימן שאלה

הם ישארו אצלי, שלי ואבנה תמגדל שלי.

איך פתאום באמצע חיבוק

באמצע התרפסות 

פתאום תם ונשלם עם סרבל מעל.

ולא אשאל דבר, אחייך.

ואיך כך סתם באמצע חיבוק

אמצא את ראשי בין רגליך

וחנק נעים בגרון.

כל כך הרבה שאלות

לא אשאל דבר.

אבנה לי מגדל

ואם יהפוך לבבל נתבולל.

זה מטלטל זה מרעיד

זה מסע מטורף ולא ברור

פעם למעלה פעם למטה

ניתוק חיבור.

כל כך הרבה סימני שאלה

כל כך הרבה תשובות

ופה פעור.

המגע שלך מעיר אותי

ואיך שאתה יודע לגעת

שזה תמיד ממלא אותי,

ואז אחרי מגיעה הריקנות.

סימן שאלה, סימן קריאה,

מנסה למקם את עצמי

בין הצלפה להצלפה.

כל כך רוצה שתהיה רק איתי

תזיין רק אותי

תקשור רק אותי

תצליף רק בי.

יודעת שאתה לא...

יודעת שיש עוד כמה שנהנות.

יודעת שיש עוד כמה שאתה נהנה איתן.

לא סתם אני כל פעם מזכירה תמילה קונדום.

מזכירה ואתה מתרגז.

הלא אתה גבר... יש לך תצרכים שלך.

אתה חופשי ומשוחרר ואני כבולה בטבעת.

רואים שאין לך תרעב בעיניים

מרגישה את השובע

ועם כל זאת גם רצון לספק אותי.

שאני איתך אני מרגישה 

כאלו נוגעת בעננים, בקשת בענן.

כן, כן, אני עובדת על עצמי לבלוע את הצפרדע.

כן... לומדת לבלוע אותה ולחייך.

אתה החלום שלי,

אתה המציאות שלי,

אתה הנפש שמשלימה לי.

אתה הכאב שלי,

אתה ההנאה שלי,

תודה שאתה שלי.

הצריבה ממך כל כך

נעימה, מתוקה, מענגת.

תודה על המגע,

תודה על הכנות.

תודה שאתה עולם ומלואו.

שלך ❤

 שהרגל שלך מלטפת ומתחככת ברגלי

עוצמת עיניים ונרדמת עם חיוך ענקי.

תחושת חום עוטפת את גופי, ושוקעת.

לקום לצידך עולם ומלואו שלי,

זה כמו לקום באמצע החלום.

חיבוק נשיקה שאתה עוד ישן,

להרגיש את חום גופך,

לשמוע את נשימותיך.

לסגור את הדלת

ולנחות ברכות למציאות.

כולי שלך... ❤

זה לא פוסט מלנכולי

אך כן פוסט לסידור מחשבה

האם אפשר לסמוך

האם אפשר ככה להמשיך?

תוהה, מגלגלת תמחשבות.

מרגישה תכימיה אך הלבטים כה רבים.

שיתפתי, אמרתי, התלהבתי,

היה גם מיני תכנון

ואז הגיעה המחט ופוצצה את הבלון.

מרגישה כמו על נדנדה

למעלה למטה

ושוב עוד דחיפה...

כתבת לי רוצה ללטף לך את הנשמה

אבל אתה כבר שם, שוכן, גר.

איך מלטפים את הנשמה תוהה,

איך מרגישים תלטיפה?

רגש תחושה שקשה עלי,

ועכשיו לא מבינה איך מלטפים את הנשמה.

יש דברים שקשה לי לשאול אותך

כמו למשל למה הכוונה,

הרי אתה שם ... איך אפשר ללטף יותר?

או שאולי אתה לא מרגיש עד כמה שאתה שם?

או שהמילים המוקלדות הן בגדר הקלדה?

כל כך הרבה דברים שפשוט לא מבינה

ולא יודעת להוציא החוצה 

אז איך מלטפים את הנשמה?

זה היה מביש

זה גרם לתסכול

זה פירק יצרים

והשאיר פרצוף חמוץ.

הוריד ביטחון,

יותר לא יהיה.

זה כיבה כל תשוקה

הוריד להבה.

מחשבה, זכרון,

איך נראה,

מה היה,

מוריד יותר לבור.

מביש!