מנבכי הנשמה

תקחי אוויר.

לוקחת...

דברים קורים

דברים משתבשים

לא תמיד הכל פרפקט.

הכל אפור

המום, עכור, מטושטש.

יום ללא צורך

יום בתחושת  off.

אז מיניות... מה היא?

בא לי לשכוח מהכל

להעלם, לקבור תראש בכרית.

בא לי לשכוח מהכל

להכנס לרחבת הריקודים

וחזוז לצלילי המוסיקה

כאלו אין אף אחד מסביבי.

בא לי לשכוח מהכל

להכנס למים הקרים 

להרגיש את קצף הגלים מכים בגוף.

בא לי לשכוח מהכל...

ולהעלם.

מהבוקר מתנגן לו בלופים

מהדהד אצלי בראש 

מנגינה, מילים,

"יחפים ופשוטים".

זה לא מרפה, מתנגן,

מילים מדברות, מתקבעות,

"אם הייתי יכולה

לצאת מהראש שלי

ללכת ולמכור בשוק

את כל המחשבות שלי"

ימים מבולבלים אולי קצת עמוסים,

ומחשבות ....

"רק שיקחו את המשקל ממני

זה יותר מדי

וזו תקופה קצת מוזרה

להיות בן אדם

הייתי מוותרת על הגוף

רק נשמה בעולם"

* תודה ליסמין מועלם

לא אכתוב טקסט אכזבה

אכתוב על מילים, דיוק וכוונה.

לא אכתוב על תחושות, רגשות ושלל מחשבות

אכתוב על הברות שיוצאות וחודרות.

לא אכתוב על כישלון

אכתוב על חוויות וזכרונות.

לא אכתוב על מר, קשה

אכתוב על מתק שפתיים ומבט בעיניים.

לא אכתוב את אשר על ליבי

אצפין תמילים עמוק בתוך תוכי.

ערב שקט, חשכה ונורה קטנה מאירה.

אתה ואני.

באתי ללטף, לחבק, לחזק,

באתי כי רציתי אותך.

אתה ממלא אותי, מעצים.

ואז נדלק האור, אור גדול ובהיר.

הנייד שלי עבר לידיך, 

תראי לי תניוד (נראה לי שככה קראת לזה) שלך,

תתמונות הכי ... שלך.

הפקרתי את הנייד שלי בידייך,

נתתי לך את הכספת שלי,

פתחתי בפניך את הספריה 

תמונה אחר תמונה....

זימה אחר זימה...

ומבטך היה דומם.

מי קיבל? למי שלחת?

ואני כולי במבוכה....

הפקדתי בידייך את העולם הסודי שלי,

פתחתי בפנייך ערוץ פתוח שטרם נפתח.

חשפתי בפניך את כל עולמי

ובזה נתתי לך את כנותי.

שוחחנו, הבהרנו, או יותר נכון הבהרת

קיבלתי, אישרתי, אני שם.

אני שם איתך, שלך, אצלך.

מסע אחר, מסע פתוח, מסע סגור.

מסע של שניים ללא מקבול.

נתתי בידייך את הספריה הסודית

ובזה פתחתי בפנייך את כל עולמי.

פתחתי תדלת

נכנסתי לאפלה

שמעתי את נשמותך

סגרתי את הדלת בדממה,

והתקדמתי אליך.

ראשך הציץ מבעד לשמיכה

רכנתי נשקתי ודממה.

ריח גופך הציף אותי

קרבתי את אפי והסנפתי.

ליטפתי, גופך כמשי,

נשקתי נגעתי ולא הצלחתי לעצור.

נשכבתי בדממה לצידך

והתבוננתי בך.

הסטת מבטך אלי,

עולם ומלואו שלי.

הוא חדר לתוכי וחשבתי אותך

הוא נגע בגופי ורציתי את ידך

הוא טפח על ישבני וחלמתי את הצלפתך

הוא גמר בתוכי ושמעתי את קולך.

ערב נשים

רק אני והן...

ככה זה היה צריך להיות,

זה היה התכנון.

ידעת שאהיה,

לפתע הופעת

לידי התמקמת...

נשים ואתה ...

מתחכך ברגלי,

מנסה לשים את ידך על שוקי,

אני זזה באי נעימות.

הן כולן מסתכלות,

מחייכות קצת מקנאות,

ואני זזה באי נוחות.

"את כל כך יפה דיאנה"

אתה לוחש באוזני,

מעביר את ידך על שערי,

לא אשקר, לא... לא..

היה שם משהו אחר, חושני

משהו אסור וגלוי לעיניי כל.

שלחת את ידך כבטעות

ונגעת במותני,

חייכת וזזתי.

חייכתי והסמקתי.

התקרבת נסית ללחוש

זזתי לקצב המוסיקה

כלא שומעת, התנתקתי.

התקרבת... וכך היה עד שהלכת.

לא יודעת איך להתמודד ואיך להמשיך.

עשינו היום משמרת ביחד, צוות מתחלף כל פעם אנשים אחרים.

אני אחראית על הצוות.

מכירים כבר שנים, אנו נמצאים באותו מעגל חברתי כבר שנים ביחד.

מתחילת הסיור נצמד אלי, ניסה לדבר על דברים מעבר, על החיים, הוויה... ואני כל הזמן החזרתי תשיח לאחריות התפקיד.

בסיום המשמרת שנפרדנו אחד מהשני כל אנשי הצוות הוא בא אלי חיבק, אמר שהיה סיור נהדר והסקסיות נשפכת ממני.

זה לא מתאים ... זה לא אתי.

מה עושים??? השאיר אותי מבולבלת וחסרת אונים.

לא מערבבת את הפאן שלי עם הביזנס (וגם אם הביזנס הוא ללא שכר).

לא אוכל לבקש לא להיות איתו, ישאלו שאלות ולא בא לי להיות במקום הזה.

החיבוק שלו היה אחר, לא הטרדה, זה לא היה שם, אך עדין החיבוק היה אחר כמו המילים שנלחשו באוזני.

צמאה לאחד האמיתי

צמאה לחיבור שיוביל לפורקן

צמאה לזה שידע לקבל

צמאה לרגש, לתשוקה להכלה

צמאה לצריבה ולכניעה.

צמאה לאחד שידע להכיל

צמאה לזה שידע מתי להפסיק.

צמאה לאחד שידע לקרוא אותי 

צמאה לזה שידע להוריד אותי על ברכי

צמאה לאחד שיגרום לי להשפיל מבט

צמאה לאחד שלא יחפש רק את גופי

צמאה לזה שאמצא עמו תקשורת.

צמאה לאחד שידע לשחק לי במחשבות

צמאה לזה שינהל, יקבע ויעלה בי חיוך.

צמאה לאחד שידע שאני לא קלה אך רכה.