מנבכי הנשמה

ישבנו ודיברנו.. שיחה של גדולים, שיחה על החיים, ספרים ואנשים, שיחה של תובנות ומעשים. שיחה עליו ולזכרו ואיך הוא היה ומה עשה, מרתק... לא חשתי איך הזמן עבר, עד שהגיע הדומיה, הבנתי שנגמר לי הזמן וכעת עלי לאסוף את ישבני ולזוז לדרכי, בעוד המחשבות איך קמה מה אומרת איך נפרדת רצות בראשי, בחנת אותי, הרגשתי את מבטך בפני, שלחת את ידייך קדימה, בעדינות הסרת לי תמשקפיים, הנחת אותן לאט ובזהירות על השולחן (כן כן... התמקדתי בלאט שעשית הכל) ומבלי להכין אותי מראש סטרת... אוחחחחח זו היתה סטירה של פורקן, של שחרור מתחים.
אמרת לי להתייצב במקומי, הבנתי ישר את מילותיך וירדתי לכפות רגלייך.