הכי צפוי... הכי כואב.
לא ראיתי אותו 3 חודשים. 3 חודשי קורונה.
הוא היה הוניל שלי במשך תקופה, במשך חודשים, בקורונה שלא יכולנו להפגש פיתח אובססיה ועשיתי לזה קאט.
אצלי קאט זה קאט..אין דרך חזרה, מאמינה שלא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור ותמיד צריך להסתכל קדימה ולהתקדם.
עמדתי בבוקר והמתנתי למונית והוא הופיע, עצר לידי את המונית שלו נעמד לידי חייך ואמר "ידעתי שאראה אותך שתגמר הקורונה".
"היא לא נגמרה" אמרתי "ואני ממתינה למונית שהזמנתי מראש" רציתי שהאדמה תפער את פיה ואעלם...אבל היא לא... שאל לשלומי, שאלתי לשלומו, ראיתי תברק בעיניים... גם לי היה משהו אבל אמרתי לו שזה נגמר... אני מפחדת מאובססיה ואנו לא באותו הסטטוס, ראיתי את העצב בעיניים (לא אשקר... גם לי כמעט זלגה דמעה) היתה לנו כימיה מדהימה... כימית וניל.
המונית שהזמנתי הגיע ... בקשתי שלא יצור קשר ונכנסתי למונית.
קבלתי הודעה.. את בטוחה? בחרתי לא לענות. לדעתי לא לענות זה הכי בטוחה.
לפני 3 שנים. 27 ביוני 2020 בשעה 6:20
