להיות שלך

את תהי שלי
ילדה
ממש בקרוב
אני לא מבטיח לך דבר
תבטיחי לא לאהוב
מה שיש בניינו כלבה קטנה
זה חזק יותר מכל רגש
את תעשי מה שאני אומר
תהי אישה, זונה ,פילגש
את כאן כדי לספק אותי
לשרת את רצונותיי
אני לא אחראי לעונג שלך
העונג שלך הוא תוצר לוואי
את לא תקבלי מה שאת רוצה
ואפילו לא תעזי לבקש
רוצה אותך
יפה
כנועה
אין טעם להתעקש
תבואי אלי שותקת
ככלי שנרכש בפרוטות
תבואי אלי זוחלת
כחיה פצועה
עם ברכיים להוטות
אני לא אחראי לעונג שלך
העונג שלך הוא תוצר לוואי
ואני, נשכבת על יד השוט המושלך, לידך
העונג שלי אדוני היקר
הוא לענג אותך

כשזה עולה לי לראש
אני חושבת עליך
איך היית משקה אותי מגופך
איך האלכוהול התערבב עם זיעה קרה
כמו אותה הפעם שהתיישבתי בין רגליך
על הריצפה הקרה
מלטפת אותך
הזין שלך בפה שלי בזמן שאתה צופה איך ברצלונה קורעת איזו קבוצה
ומדי פעם, ספק בטעות נוחתת לך טיפה מהוויסקי שלגמת
ואני מלקקת אותה, טעימה כמו המשקה אליו אני מצפה ,
חייכת חיוך חושף שיניים,
״לא מבזבזת כלום,כלבונת טובה״.
ליטפת את ראשי
הייתי רטובה
הגנבתי מבט חטוף אל השעון
הגוף שלי באיפוק מיומן
אבל, בבקשה שלא תהיה תוספת זמן .

משלמת על טעות
והמחיר יקר
ואין לקחת הלוואה של כמה נשימות
או להשאיל ממך חיבוק קצר אחד
אני משלמת על טעות
והמחיר יקר
ומטבע הדברים
טעות חברה לאחרת
והמחול הזה לא יכול להפסיק
והגוף שלי כואב אותך
חי בצימאון
רעב
תאב לגופך

פעם שאלת, עיניינה אותך התשובה שלי במילים
ברגעים הנדירים האלה שהגוף שותק.
למה את מבקשת להיות קשורה?
כי זה משהו שאף פעם לא קרה? עניתי,
כי אני רוצה לעשות את זה בשבילך? התחנפתי..
לא קשרת אותי, אולי כי קשרת אותה
ואולי ציפית לתשובה כנה.

אולי, עכשיו כשהגוף שותק כל הזמן
אני מבינה
קשירה זאת שפה שרק הגוף מבין
אין מקום למחשבות, מילים ..

הגוף שלי כואב אותך בשקט
אין לו מילים
הוא צמא,רעב, תאב
ואין לו זיכרונות מחבלים לוחצים את עורו
עוטפים אותו ואוספים אותו למרכז אחד .
הוא מפוזר, שותק , משותק
אילו קראת אותי עכשיו ,היית אומר
סתמי
כל דבר אפשר לומר, בהרבה, הרבה פחות מילים .

די
ביקשתי שוב
שוב
ושוב
אני לא אוהבת את המשחק הזה
אני לא שולטת בחוקים
בוא
ביקשתי שוב
שוב
ושוב
תעלומת הנדודים
אתה יודע את ליבי
נמאס לי ממילים
נמאס לי מחיים ללא אוויר חופשי
כמי שמבקשת להתנתק ממכונת הנשמה
אל תחבר אותי לצינורות
אל תרדים
תחנוק אותי
אל תזין אותי
תזיין לי את הצורה
מה קרה לנו
למה אתה לא בתוכי?
למה אתה לא מקלח אותי מקלחת זהב?
למה הפנים שלי יבשות עכשיו?
למה אני לא לוגמת את מיציך?
ולמה אתה לא כאן ?

הלילה תקף אותי הפחד
פעם אמרתי שהפחד הכי גדול שלי זה כשקר לי
אבל, אביב עכשיו
ותכף קיץ
סומכת עליך
מוכנה לשים נפשי בכפייך
לתת לך את המושכות
בטוחה בך
קח אותי למקום מבטחים
באוויר החופשי
אל קרקע לא מוחשית
אבל מוצקה
והפחד
מה איתו?
אמרתי לך שלי לא איכפת
שכל ערב אתה לא עם אותה אחת
כי כשאתה איתי
אתה רק שלי
אבל הן שם
כל הזמן
יפות
שקטות
מסורות
לרשותך
ואני?
ואתה
בטח חושב שוויתרתי
שנתתי שוב לפחד להכניע אותי
לחשתי לך
אני אוהבת את הפחד הזה
הוא שומר אותי
הוא שומר אותך מפניך, גיחכת מעט
את הפחד של עצמך.

ואולי לא תקרא את זה
ואולי טוב שכך

שב, ביקשתי
רוצה להסתכל לך בעיניים
אני לוקחת סיכון אני יודעת
אבל, שב רגע
לא בסימן קריאה
לא בלשון ציווי
שב
בתחינה ממך
מגיעה לי דקה
דקה אחת
להביט לתוך עינייך
לטבוע בהן
אוהבת את הכאב הזה
זה שורף אותי
אבל, שב..
רגע אחד
ככה ,בלי לדבר
לאבד את עצמי
לתוך האישונים שלך
לפעמים אני מתאמנת
על התמונות שלך
לא מצליחה לדבר אליך
כלכך הרבה מילים
לא מתחברות
לכדי משפט
אתה קורא אותי
אני יודעת
מה הן מילים אל מול החשכה
מה הן מילים מול מאור עינייך
זה כואב לי
שורף אותי
זה גומר אותי
ישבת
ואני שוב למרגלותיך

פעם היית מכסה לי את העיניים
כיסוי כזה, שמנע ממני לזהות את הבאות
כזה, שניטרל לי את חוש הראיה
וחידד את החושים האחרים
להכניס את הגוף למתח
להתרגשות
להגנה
ויום אחד קבעת
אין יותר כיסוי עיניים אושר
את בורחת
אל השלווה
את תפקחי את העיניים
ותראי הכול
את תראי איך הזין שלי
חופר לך היטב בגרון
ואתה תראי איך העיניים שלי שורפות
כשאת נמצאת על ארבע
מחכה לפקודה
ואת תראי
איך הנוזל החם שלי
מכסה גופך
ואת תראי את כף היד שלי
בדרכה לסטור על לחייך
ואת תראה איך אני יורק עליך
בדיוק בכמות שאת אוהבת
כי אין יותר טוב ממראה עיניים
אני לא אתן לך לברוח
במחשבה.
לנדוד אל המילים האלה שלך.
ומה תכתבי על זה הפעם זונה קטנה ?
עם עיניים פקוחות אני גם בורחת
אבל, יחד איתך .

תתפשטי, אמרת
פניך לבשו את המבט הזה ששניינו יודעים שאני תכף ערומה
לא מוותרת על הבעת מורת רוח, כוחו של הרגל
מאז שעוד העזתי למרוד

מה להתפשט עכשיו ? קר פה...
פניך חתומות כאילו לא שמעת
תחושת חרטה עברה בי לרגע
אני ערומה
חייכת קלות
לא תמיד אני יודעת את משמעות החיוך,
אבל, מחייכת חזרה

געי בעצמך, קדימה..אצבעות
מתענגת, גונחת קלות
מדמיינת איך אתה חונק את צווארי, כמו אז
יורק על פני עד שאני מתקשה לפקוח את עיניי
צובע את עורי, בכוח זרועתיך כאילו היו מכחול

אתה שוב מחייך,
הפעם אני יודעת,
חיוך של שביעות רצון
וכשאתה שבע אני מרוצה
מרצה
אתה אוהב שאני מצייתת
כנה
מזהה מיד כשאני
משקרת לעצמי.

תראה לי אותך, ביקשתי בלחש..
לא צריכה יותר ממבט
וכל הדם זורם בי, הלב פועם.
אני מרגישה את זה בא

תעצרי, לא לגמור
גערת
האנרגיה בי תכף מתפוצצת ומתפרקת מתוכי.
עוצרת
מסתכלת במבט
רוצה לבקש, תן לי לגמור.
נאלמת..
נעלמת לתוך סדר היום.

אין בי כוחות של אהבה
יש שיאמרו כי התייאשתי
ויש שיאמרו את סתם מגזימה
אבל, אין לי שורשים צפונים
בקרקע
חבולה ותלושה
היית אומר,
את לא צריכה קרקע
כשיש לך את הכנפיים שלי
הזרועות שלך גדולות
מכילות את כולי המתפזרת
אבל, איפה אתה עכשיו
אל מי אני מדברת?
שברים מתאחים בכאב
טפטוף של שעווה חמה      

  על עורי החשוף

מגע של היד שלך בכל הצלפה
והעיניים שלך, המבט
הן הכאב
שורף אותי לאט
יש כאלה שקוראים
לזה אהבה.
בטח, היית אומר
לא מדברים על רגשות
נותנים להם לנשום
כשכף ידיך על צווארי
חונקת
אני נושמת רגשות

הכאב הזה מעלה בי חיוך

אני נרטבת..

מחכה לאישור 

ושוב לא אמרתי מילה על אהבה.
אתם שומעים?