סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

להיות שלך

שייכת
לפני 4 שנים. 20 במאי 2020 בשעה 5:50

קרעת ממני את הבגדים, זה היה כלכך מפתיע ,אף פעם לא הגעת להוט ,תמיד מאופק, מרוכז..אני תמיד זאת ,שמביטה בך בעיניים מתחננות שתיגע בי כבר...שתעשה את הצעד.
איך הגוף שלי היה נשרף מהקרבה..נשרף.
תמיד, הייתי אש..מצמצמת את הפער צעד אחר צעד, כאילו שאתה לא שם לב..
אבל, הפעם באת לוהט, הרגשתי אותך. זה גרם לי להתרגש ועורר בי גם פחד.
אני יודעת שחשבת שוב על משהו חדש.
עכשיו אני עומדת מולך ערומה לחלוטין ,נועלת נעלי עקב גבוהים , שחורים ומבריקים
שמסביבי גזרות של בד שפעם היו שמלה שאהבתי.
אתה מבחין שאני מטפטפת..רואה איך אתה שוקל אם למשוך אותי עוד קצת, אתה אוהב שאני נופלת על ברכיי
אבל, אתה לא מתאפק, אדוני השולט , לא מושל על היצר..
משכת אותי בשיער, כופפת אותי שעונה על השולחן, הצמדת את ראשי בחוזקה בדיוק בחלק שמפת השולחן נגמרת.. תפשקי את הרגליים זונה מלוכלכת , לקחת בידיך מהרטיבות שלי, הרטבת את האיבר שלך ונכנסת לתוכי מאחור. בעוצמה, כמו סוס אצילי דוהר אחוז אימה.. הרגשתי איך אתה מפרק לי את הצורה.
רציתי לצעוק מהנאה וכאב.. סתמת את פי בידך השנייה ..תשתקי זונה ,לא לגמור , לא גמרתי איתך
 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י