שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

עוד טיפה,עוד רגע..די...

עוד...
סליחה....
אההה.....עוד...
לפני 18 שנים. 24 באוגוסט 2006 בשעה 9:08

I am looking for answers to questions never posed
I haven't got a clue, I'm living like a ghost
I can't seem to read the signs
I'm swimming in the sand, I'm searching

I hold on to your reasons, I'll hold on to my dreams
It's all good and bad advice 'cause you have to choose
One friend says to go ahead, other one says don't
I'm searching

Whatever I try I can't find it
Whereever I roam it's all gone

No you can't find it, first you gotta lose it

Looking for an angle to change my point of view
Waiting for somebody, someone to relate to
Hoping for forgiveness, I'm living for love
I'm searching

Yearning for a teacher, to show me what to do
I'm learning from failure, that's all that I can do
Working on solutions, a fiction of truth
Keep on searching

Whatever I try I can't find it
Wherever I roam it's all gone

No you can't find it, first you gotta lose it


(anouk)

לפני 18 שנים. 23 באוגוסט 2006 בשעה 7:42

כלבה של אף אחד
היית איתי.
אני הכלום שלא רצה

כלבה שפלה פתאטית
זונה,ותו לא.

אני כזה
אני.


את לא .
כלבה של מישהו,
ילדה טיפשה.


אני נהנה לשנוא אותך.
אוהב כל רגע.
כלבה רעה,
שאהבה את שהייתי.
ששלטה בעוצמה בפחדיה.

עד שהלכה לאיבוד.


מגיע לך,ללא ספק.
שקט ,חום ,שלווה.

כלבה טובה.

לפני 18 שנים. 18 באוגוסט 2006 בשעה 14:06

בשדותייך צועד כבר הקיץ
כמו תמיד, בעקבות האביב.
ואנחנו עוברים על פנייך
בפטרולים צפופים, מסביב.

לא רצינו בכך, האמיני,
אך ה"עוזי" למותן לחוץ.
ואנחנו בטוחים שתביני,
את תמיד מבינה כשנחוץ.

כן, הבטחנו לשיר לך שירים
אך כיום אין שירים אחרים ...

כאן פוסעים בשלשות, צעד - צעד,
על מנות של ברזל ומורל,
חיילים של היום ושל פעם:
מתש"ח וסיני, עד בכלל.

והלב כבר צופה איך דולק בך
שוב עשן - הקרבות הגועש.
שום שנתון, יפתי, לא חומק בך
מטבילת האבק והאש.

כן, הבטחנו לשיר לך שירים ...

הפלוגה אל היעד צועדת
והעורף שולח לה ד"ש.
יש מילים, כמו "חרות" ו"מולדת"
שתמיד נולדות מחדש.

יש שתיקה שכזאת, של כולנו,
שיודעים בה, גם בלי לדבר:
את שלנו שלנו, שלנו
ואנחנו שלך, מסתבר...

כן, הבטחנו לשיר לך, שירים...


(מילים: יוסי גמזו
לחן: משה וילנסקי)

--------------------

שבת שלום


לפני 18 שנים. 18 באוגוסט 2006 בשעה 11:54

במלחמה שלנו,אין מקום.
יושב על המטרה ,ברכיים כפופות
ראש באדמה.
יחסים ספירטואלים,
מושא טוטאלי נושא.

בתוך הגיזרה, ביני לבינך ,
אין סכינים.
יש דם.
המון דם ניתז על הבגדים,
בין חרכים ,בשבילים ,
מאחרי בריגדות משורינות.
אבק עוטף את הדעת,
עט בעיניך.
ובעודך נאבק על החיים ,הם נעלמים.
מתאיידים מול עיני המשתהות ,
עיניים בוהות בחלל הריק שנוצר,
היכן שהיית עומד.

איזה משחק אני משחק,
באיזה תפקיד?
צריך להיות החלטתי.
צריך לדעת מתי לפרוש.

יש כמה דברים בסיסים שאף אחד אף פעם לא יגיד לי,
אני נמוך,
ביחס לסביבה שמכילה אותי,
אני תמיד בסיכון.
המוות הוא לא התחתית,רק הדרך לשם.

אני מיועד,לעשות את הבחירה,
שתיקח אותי צעד נוסף,
לכלום שאני,באופן יחסי, כמובן, לבעלי הדעה.

ובעצם, תקשורת נבונה ,היא הפתרון הנכון.
לבעיות לא שלי.
****


את המשחק הזה, לא אכפת לי מה ,אני מאמץ.
היום ,אני מבין,
מלחמות בעצם לא נפסקות לעולם.
את האיום יש לפרק ,גם אם הוא חבוי בתוכך.

ערכים הם נזילים.
אז דור הולך ודור בא,
ובכל דור,הצלקות,הן כקודמתן,
בעיקר נפשיות.
וכמה אפשר?את הזיוף הזה?
את הזעם?
אשפי אשליות,והחלטות נבונות.

מה רע במינון ?
של ההרס שלי?

אדון אוגר,יש עודף.
את החללים טומנים בכבוד.
תסביר לי ,למה אתה מסתתר?

אין מקום להתעקש,
זוהי הפרבולה.
עקומה פרדוקסלית.
וזוהי הבחנה.


עכשיו נחנך לצייתנות.
בוא, נבנה תקווה.

והיא זאת הבחינה.

ניקח את המחטים ונדקור.
תהומות לנפשו של אדם.
תהומתית מחשבתו.
נהרוס וניצור.
ישתקם ונבנה.


ובסופו של עניין ,

שלום.

שלום


אוסטרליה
סין
קוריאה
יפן
ארה"ב
עירק
צרפת
ספרד
אירן
פורטוגל
סוריה
ישראל
לבנון
עזה
וזה ממשיך... .....


זה נמשך.

) : (











לפני 18 שנים. 17 באוגוסט 2006 בשעה 23:41

אני מסוגל,
אני לא.
אני מהורהר,
אני לא.

קשה לי עכשיו.
אז מה?
אז מה?!

כואב לי בצד,נורא.
כואב כזה ,
נורא.

אני בבועה,,,יפה בבועה.נחמד בבועה.
נחמד.
בוהה.
בועים.



יש לי עוד
יש!
מה להגיד ,
מה לעשות???

נשאר קצת נשאר?

מילים עושות פרצופים .
נחילים נחילים של מילים.

זונות,של מילים.

יש שני כללים בסיסיים.
א.תשלוט בהם או שהם ישלטו בך.
ב...

חירות.

לפני 18 שנים. 6 בינואר 2006 בשעה 18:27

מלכתו,
הוא מסור לה,היא נוגעת רק קצת.

הוא *** מכור לה ,
כמה בדיוק זה *** מעט???
עכשיו היא *** כועסת ,ו*** כואב
אז כמה זה *** הרבה?

מלכתו
היום היא *** מתוחה
וזה לא בגללו.
היום היא מתוחה, למה ?
למה לא בגללו?

הוא מרגיש אחראי
אולי יעבור *** מעט?

אישה שלו
הוא בשבילה והיא..
*** עסוקה בעצמה.
למה שלא תוותר לעצמה *** קצת ,
איך זה ש*** אין בה חמלה

היא לא מרשה לו לכעוס ,עדיין?!
היא לא תתיר בו קשרים *** ?


זה עוד מעט בשבילך.
זה עוד קצת למענך.
ועוד טיפה, ואת נוטפת.
רק עוד קצת, ואת ...
את המון,
ולך ארמון.ועוד...