עוד טיפה,עוד רגע..די...

במלחמה שלנו,אין מקום.
יושב על המטרה ,ברכיים כפופות
ראש באדמה.
יחסים ספירטואלים,
מושא טוטאלי נושא.

בתוך הגיזרה, ביני לבינך ,
אין סכינים.
יש דם.
המון דם ניתז על הבגדים,
בין חרכים ,בשבילים ,
מאחרי בריגדות משורינות.
אבק עוטף את הדעת,
עט בעיניך.
ובעודך נאבק על החיים ,הם נעלמים.
מתאיידים מול עיני המשתהות ,
עיניים בוהות בחלל הריק שנוצר,
היכן שהיית עומד.

איזה משחק אני משחק,
באיזה תפקיד?
צריך להיות החלטתי.
צריך לדעת מתי לפרוש.

יש כמה דברים בסיסים שאף אחד אף פעם לא יגיד לי,
אני נמוך,
ביחס לסביבה שמכילה אותי,
אני תמיד בסיכון.
המוות הוא לא התחתית,רק הדרך לשם.

אני מיועד,לעשות את הבחירה,
שתיקח אותי צעד נוסף,
לכלום שאני,באופן יחסי, כמובן, לבעלי הדעה.

ובעצם, תקשורת נבונה ,היא הפתרון הנכון.
לבעיות לא שלי.
****


את המשחק הזה, לא אכפת לי מה ,אני מאמץ.
היום ,אני מבין,
מלחמות בעצם לא נפסקות לעולם.
את האיום יש לפרק ,גם אם הוא חבוי בתוכך.

ערכים הם נזילים.
אז דור הולך ודור בא,
ובכל דור,הצלקות,הן כקודמתן,
בעיקר נפשיות.
וכמה אפשר?את הזיוף הזה?
את הזעם?
אשפי אשליות,והחלטות נבונות.

מה רע במינון ?
של ההרס שלי?

אדון אוגר,יש עודף.
את החללים טומנים בכבוד.
תסביר לי ,למה אתה מסתתר?

אין מקום להתעקש,
זוהי הפרבולה.
עקומה פרדוקסלית.
וזוהי הבחנה.


עכשיו נחנך לצייתנות.
בוא, נבנה תקווה.

והיא זאת הבחינה.

ניקח את המחטים ונדקור.
תהומות לנפשו של אדם.
תהומתית מחשבתו.
נהרוס וניצור.
ישתקם ונבנה.


ובסופו של עניין ,

שלום.

שלום


אוסטרליה
סין
קוריאה
יפן
ארה"ב
עירק
צרפת
ספרד
אירן
פורטוגל
סוריה
ישראל
לבנון
עזה
וזה ממשיך... .....


זה נמשך.

) : (