יומנה של מזקירה

השבוע אחת החברות הטובות ביותר שלי חזרה לארץ אחרי שהות ארוכה בדנמרק, אני חושבת שאחד הדברים המרגשים יותר שהיו לי היה כששמעתי את הקול שלה בטלפון והבנתי שהיא בארץ. ביום שישי קבענו לארוחת ערב עם השותפה לדירה שגם היא חברה טובה. היה כ"כ כיף לדבר איתה שוב. מאוחר יותר הלכנו לבקר אצל סידס, מאז שהוא החזיר אותי הביתה וניסה להתחיל איתי לא דיברתי איתו וקיוויתי שיעבור בשלום. עבר בשלום. היה שם עוד חבר שלו וגם הכאילו חברה הייתה בדרך, גם קיבלנו הנחיות מראש לא לפלוט לידה שהוא היה בים המלח השבוע. עישנו, שתינו והתפלספנו על שטויות ברגיל... איכשהו עם סידס זה תמיד מגיע להמצאת רעיונות סטארט אפים ובמצבנו שהיה היו צחוקים לא נורמלים. ה"חברה" הגיעה והביאה מערכוני סטנד אפ לדי.וי.די. צחוקים היסטריים, כבר הרבה זמן לא עישנתי ברמה כזאת. נגמר המערכון. איקו'ש המצחיקה הזאת התגלתה כאסטרונאוטית חסרת טקט גדולה יותר ממני (וזאת לא משימה קלה). שואלת את סידס "אז סידס, איך היה בים המלח?" המסכן התעלם באלגנטיות והיא לא הרפתה "נו סידס, תספר איך היה?" ראיתי איך הוא מתחיל להחליף צבעים... המסכן, חייבים להציל אותו. ה"חברה" כבר עם פרצופי אימה מבולבלים קצת בצד. אחרי שניות ארוכות של שקט סידס שאל אותה "אז איקה, איך היה בשוודיה?" היא לא הבינה שהוא מנסה לתקן ואמרה לו שהיא הייתה בדנמרק. לא יכולתי יותר, התפוצצתי מצחוק ואחרי גם אורנית ואיקה שסוף סוף הבינה מה היא עשתה הייתה בשוק כמה שניות אבל מהר מאוד הצטרפה לצחוקים שלנו. בניסיונות נואשים תוך פרץ צחוק היסטרי ניסיתי להציל את סידי ופניתי לאורנית "נו ספרי אורנית, איך היה בטבריה?" צחקתי על איקה שהיא אוכלת סרטים ונקרענו עוד יותר. ואז אורנית "לירון, איך היה בלונדון?" תומר ישב בשוק, מנסה להבין מה קורה, סידס רוצה להרוג את איקה, ואת החננית הכנסנו לבלבלות רציניות.
תומר הכין עוד סיגריה, אני כבר הייתי לקראת שלב של מחיקה כללית, אז הוא הציע לי לשתות מים עם סוכר. הסתכלתי על סידי "סידס! תביא לי כוס מים עם סוכר!" הוא לא הבין מאיפה זה בא לו, לא רגיל לקבל פקודות, אבל קם בכל זאת. גם איקה רצתה, צעקתי לו למטבח "סידס! עוד כוס לאיקה!" ובכל זאת, הוא בא עם כוס אחת
-"סידס! לא אמרתי לך 2 כוסות?!"
-"לא, אמרת 2 כפיות סוכר"
-"אל תתווכח איתי! קדימה, בריצה קלה למטבח ותביא גם לאיקה!"
הוא לא הבין מה קורה והעדיף לשבת.
-"תסיימי את שלך ואני אכין לה"
שתיתי בטיל, בכוונה. כל הסוכר נשאר למטה, לא נמס (טוב, מים קרים)
-"מה זה צריך להיות, כל הסוכר למטה! עכשיו לך למטבח ושהסוכר ינמס במים הפעם!"
3 פעמים שלחתי אותו. טוב, הוא המארח.
ככה ניתפלתי אליו גם כשהטלויזיה לא הייתה בווליום הנכון, או שלא אהבתי שיר שהוא שם. אימללתי את הבנאדם. הוא לא אחד שאוהב לקבל פקודות, אבל הבין את מצבי וצחק. אמרתי לאורנית שנכנסתי לסרט מהמועדון, היא יודעת עלי הכל וצחקה, אמרה שאני עוד מעט אוריד אותו לרצפה וארכב עליו.
- "סידס! רד על ארבע!"
זהו, הוא כבר לא הבין בכלל מה קרה לי. אורנית איקה ואני נקרענו מצחוק. הוא לא ירד על ארבע (לא שחשבנו אחרת...).
(אורנית ואיקה ממש התלהבו מהקטע, הבטיחו לבוא איתי למועדון פעם. איזה כיף!!)
היה נחמד, מלכה אני לא כי מעבר לפקודות כאלה לא הייתי נותנת למישהו ללקק לי נעליים וגם לא מצליפה. אולי נסיכה?