יומנה של מזקירה

לוקחת את אבא האהוב שילווה אותי בבית. נכנסת לדלת הראשונה, יש שם מראה גדולה, עומדת במתקן, כזה שאפשר להפוך. מתבוננת במראה, השתקפות שלי אבל כמו אני מסתכלת בשלולית. לרגע מסיתה מבט ועכשיו במראה אני עומדת יציבה, מבט קשוח בעיניים, חד כזה. כמו מוכנה לקרב. אבא פותח את הדלת, זמן לצאת.
דלת שניה. 7 מורים עומדים בחצי גורן. מבוגרים כולם, מלומדים. בוחרת את מספר חמש. מספר של ממשלה, אינטלקט. מדברים קצת על אבא. מרגישה לא בנוח שבחרתי בו, זה לא מגיע לו זה מגיע לאמא. הוא מקשיב ונותן קצת עצות, מתלווה אלי ואל אבא להמשך.
דלת שלישית. לא מצליחה לפתוח. מנסה שוב וזה לא הולך. מציצה בחור המנעול. הנה כל העתיד הנפלא שלי. הבעל, הילדים, השמחה, ההצלחה והעושר. הכל שם. פונה למורה שיעזור לי. "את באמת רוצה להכנס? אז תניחי ידיים על הדלת והיא תפתח, הכל כבר שלך. רק מחכה שתקחי אותו, את כל השפע הזה". שמה ידיים והדלת לא נפתחת, אני לא רוצה מספיק, לא רוצה באמת. טוב לי עכשיו, עדיין לא מוכנה להמשיך למחוייבות ולעתיד, רוצה עוד לכייף, עוד להתנסות. עוד, עוד, עוד... אני יודעת שהדלת תפתח ברגע שארצה. כרגע יש לי הכל.
דלת רביעית. חדר מדפים - מדפים. כל הדברים שהיו לי ויש לי. כמות של בגדים ונעליים בעיקר (מה זה אומר לעזאזל??), קצת ספרים, משחקים ובובות. הכל אפור מסביב חוץ מזוג הנעליים האדומות, הנעליים שהיו לכל הבנות בקיבוץ מגיל שנה כשהתחלנו ללכת ועד גיל 6. לקחתי זוג מגיל 3, נעליים קטנות וחמודות, קשורות אחת לשניה בשרוכים. תליתי על הכתפיים והתחלתי לרקוד. כל כך הרבה שמחה. אני נזכרת בגיל 3. צוחקת בלי הפסקה. והנה אמא שלי. חיבוק גדול, חיבוק של אהבה, הרבה דמעות של התרגשות, של עצב, של כעס, של סליחה, של שמחה. ואבא והמורה יושבים בצד ומסתכלים. נגמר הזמן. יוצאים.
יש אישור לחזור לאחד החדרים. בוחרת ברביעי, אין פה מה להסס בכלל. ישר שמה את הנעליים סביב צווארי ומחילה לרקוד. רואה את בגד הריקוד מכיתה ד' כשהייתי בחוג מחול. לובשת אותו ומתחילה לרקוד. רגליי מתנתקות מהקרקע, אני מרחפת! מסתובבת סביב עצמי במעגלים והדובי צעצוע מצטרף אלי לריקודים. מסתכלת למטה, אבא, אמא והמורה על כסאות. יושבים ומסתכלים. "עוד 5 דקות הולכים". עוברת מעל כל המדפים. לפתע אני כמו פיה, מעבירה ידיי מעל הדברים שלי ומפזרת כמו אבק כוכבים מעליהם ששומר אותם. זהו. אני מוכנה. נהנית מהרגעים האחרונים. המורה ואבא קוראים לי. הם לא רואים את אמא יושבת לידם.
יוצאים.
פוקחת עיניים.