יומנה של מזקירה

כבר מעל חודשיים לא דיברנו. אני חסרה לך בכלל? כל כך הרבה שנים עברו וכל כך מהר. אתה מתגעגע ואוהב כמו שאתה אומר? או שזה רק כדי לעשות לי טוב? למה אתה לא מנסה ליזום כלום?
אוהבת אותך, שונאת אותך, כועסת עליך, מרחמת עליך, רוצה שתחזור לך המחלה, רוצה שתשאר בריא.
עושה לי קצת טוב לראות בתמונות את הזיקנה שנפלה עליך אבל יחד עם זאת עושה לי קשה. מביא לי את כל הגעגוע בפיצוץ אדיר.
למה אני כ"כ טובה אליך? למה עדיין יש לי חמלה? הרי לך אין, הכל עובר לידך, כלום לא פוגע.
לפעמים כשאני רואה את השם שלך במסנג'ר אני מתבאסת שאולי תכתוב לי, כי אין לי כוח לענות. לפעמים אתה כותב, לפעמים לא. אתה גם מרגיש כמוני? שזאת מחוייבות לכתוב בגלל הקשר ביננו? אני שמה לב שגם אתה מתעלם ממני לפעמים.
אולי זה פשוט לא עובד, אולי נשכח מהחיבור שיש ונפעל עם הלב, אולי הליווי האחרון שלך היה גם הפרידה והגיע זמן...
אז בוא ננסה.
שלום אהוב. אבוא לבקר כשאהיה בסביבה.