יומנה של מזקירה

בשבועות נסעתי עם חברה לפסטיבל "רוחניקי" במדבר. מדיטציות, תהליכים... אבל זה היה בעירום. הגענו למקום. קיבלו את פנינו 2 בנים עירומים לגמרי חוץ מכובעים (אחד עם כובע ליצן של פורים והשני הביא אותה בכובע מצחייה כחול מצחיק עם מדבקת "security"). הלם ראשוני. בקושי נכנסנו למתחם וכבר מתחילות לעכל מה הולך להיות. אחרי שניות ארוכות זה התחיל להיות משעשע.
הגענו לחדר שלנו. בדיוק מול ניילון הגלישות. כ"כ אהבתי אותו כשהייתי ילדה...זיכרון - יום בריכה בחופש הגדול. ניילונים ארוכים במורד הדשא של הבריכה.
המקום היה עדיין ריק יחסית ובנוסף בקושי ראינו בנות וגם המעטות שהיו לא היו עירומות. בסופו של דבר יצאתי עם תחתונים והיא עם מכנס. ככה עד שנתרגל. בלילה הגיעו עוד אנשים, אך עדיין יחס הבנים-בנות היה לטובת הבנים. מילא... בלילה ישבנו בסבבה שלנו בצ'אי שופ. שמעתי מוזיקה והלכתי לבדוק. ריקודים במתחם הגדול. שירים קלילים מצחיקים (אבבא, וויט, פסקול הודי אחד משעשע). מצחיק להסתכל, חבורת אנשים עירומים בכל הגילאים וכל הגדלים. רצתי לקרוא לסוז'. הגענו בדיוק בשיר ההודי המצחיק. רוקדות בקלילות וצוחקות. פתאום הפסקה. כולם בשקט, עוצמים עיניים, מקשיבים לרחשי המדבר, לגוף... 2 דקות ומגבירים את הקצב ועכשיו מגיעים הטראנסים האהובים. קופצת במרץ, לא רואה אף אחד, לא מעניין כלום. שנה שלא רקדתי ככה, מאז החתונה של החברה הכי טובה שלי. איזה פירוק. נראה לי שבגלל שהייתי עירומה היה לי יותר נוח. כבר חשפתי פגמים, מה אכפת לי עכשיו? לא הייתי שם כדי למצוא חן, לעשות רושם או להביא איתי מישהו לחדר אח"כ. פתאום מדליקים את האורות. מבוכה קלה לרגעים קטנים וזה עובר, ככה טרק שלם ואז מכבים בחזרה. רגע כיבוי האורות היה בלתי נשכח, זה דבר שאי אפשר להסביר אבל זה היה "בום" גדול של שחרור. זה כמו להיות עם מלא אנשים שמסתכלים ופתאום להיות לבד. אם קודם השתוללתי, ברגע הזה זה היה כמו נוסחא של השתוללות * 2. כולנו צרחנו פתאום, צרחות התלהבות כאלה, תוך כדי ריקוד. היה מדהים. ככה שעתיים של ריקודים שבסיומן כפות הרגליים כאבו בטירוף ושרירי התאומים שלי היו תפוסים, קשים כמו אבן.
למחרת בבוקר קמתי אחרי 4 שעות שינה והרגשתי שישנתי המווון. צחצחתי שיניים, התפשטתי ויצאתי, הפעם עירומה לגמרי, ממש לא הפריע לי. דבר ראשון כשיצאתי מהחדר הרבצתי גלישה על הניילון ולצ'אי שופ. להשתרע על מזרן, כוס צ'אי חם ומוזיקה טובה. איזו דרך מושלמת להתחיל בוקר...
פגשתי אנשים מהריקודים אתמול מלא אנשים באו להחמיא על איך שרקדתי, חשבו שלמדתי פעם (: איזה קטע זה שכשרוקדים מכל הלב, בלי מחסומים ובלי רצון לרצות, דווקא אז יוצא הריקוד הכי טוב... והמדהים יותר שזה ככה לא רק בריקודים אלא בכל דבר בחיים, כשאנחנו פשוט עצמנו, בלי קליפות, אנחנו הכי אהובים ומקסימים.

to be continued