היה לי כזה יום מוזר היום. לא שהימים שלי יציבים בדרך כלל, אבל היום מפלס הרגשות שלי היה יציב כמו מזג אויר אירופאי.
הכל התחיל דווקא נחמד. העבודה שלי מאפשרת לי ללמוד כל הזמן נושאים חדשים. למדתי היום נושא כל כך מרגש, שגרם לי לויברציות דומות לריגוש מיני. מין פרפרים בבטן של משהו נפלא שמתרחש ועומד להתפוצץ. אני מרגישה איך אני לומדת את החומר, כובשת אותו, מנכסת אותו והנה הוא שלי (ויתרתי על האופציה של צימר בגליל אפילו בפנטזיה) והריגוש של קלייר בטלפון מהמשימה שנתתי לה אתמול. היתה תחושה של יום כזה שהכל יסתדר בו בדיוק כמו שאני רוצה ואוהבת.
ואז... אז יצאתי לעשן סיגריה. שוטף הכלים לא התייצב במרפסת ממול, אבל בקומת הקרקע של הבניין, נתלתה מול עיניי מודעת אבל, עם שם שיכול להיות רק שם של ילד קטן או ילדה קטנה. מיד אחרי שהיא נתלתה החלו להשמע זעקות שבר מהדירה. אמא צורחת את מות ביתה: "אל תיקחו לי אותה, אף אחד לא יכול לקחת לי אותה. אלוהים תחזיר לי אותה". אני לא מכירה את המשפחה ולא את הילדה. מדי פעם יכולתי לראות ילדים משחקים בחצר. הצעקות האלה של האמא נכנסו לי לתוך הנשמה, בכל נשימה. הלכתי איתה כל היום בלב. אבלה איתה, השם ממודעת האבל חרוט לי בורידים.
המשכתי לעבוד. עצב הילדה מעורב באושר חדש מהעבודה שלי, כאילו התאהבתי בה מחדש.
רגע של פירפור לב משמחה ורגע של פירפור מעצב נוראי. נכנסתי לכאן, כתבתי - לשכוח מכל מה שכואב.
***
אחר הצהריים הלכתי עם חבר טוב שלי לסרט "כשהאמת משקרת". הסרט לא מרגש במיוחד, אבל נהנתי מהפגישה, מהאינטימיות שיש עם חבר שמכירים שנים. יש דברים שאפילו לא צריך לומר. היסטוריה משותפת, מספיקה רק מילה כדי שנזכר יחד באלבום שלם. אני אוהבת אותו ונזכרת בזה מחדש בכל פגישה. איך שהוא השיחה התגלגלה לענייני קונדומים ומצאתי את עצמי הולכת איתו לסופר פארם למצוא קונדומים מתאימים. שופינג קונדומים. אצלי הכל יכול לקרות.
אחר כך נכנסנו לחנות דיסקים והוא קנה לי את הדיסק החדש של מדונה, שמתנגן לו עכשיו ברקע וגורם למילים שלי לצאת מקצב וזרימה ולגוף שלי לזוז בזכרונות של דיסקו. איך שהאשה הזאת משתבחת עם השנים. כל גבר אחר שהיה רוצה לקנות לי מתנה סתם כך, היה זוכה לנאום על זה שאני מרוויחה כמוהו ושלא תודה, אבל איתו הכל שונה, מין רוגע של ביחד.
***
אתמול אהוב שלי לשעבר כתב לי מכתב קצרצר. רק רצה שאתגאה בו על משהו. הוא היה עבד שלי
והיתה לנו אהבה מטורפת, שנגמרה בפיצוץ לא פחות מוטרף. היה נעים לשמוע שעדיין חשוב לו שאתגאה בו. יש אנשים שלא יוצאים לך מהלב גם כשאתה מאוהב מחדש. אני שמחה שאנחנו יכולים להיות חברים אפילו מרחוק.
***
קראתי היום איזה בלוג של מישהי והרגשתי שהיא מדברת אליי. זה לא חד משמעי. אבל אם זה נכון - אני שמחה בשבילך. באמת.
***
קלייר. קלייר שלי. אין לי מילים מספיקות כדי לספר לך מה את מביאה לחיי. בכל הבלאגנים היומיומיים שלי, העבודה, החיים, העליות והמורדות, את כאן, לצידי, מתחתיי, בתוכי. כל יום שאני איתך אני גאה יותר שבחרת בי לגבירתך. אני גאה במי שאת. אני גאה במה שבנינו לנו. אני מוארת באהבה שלך. את מגדלור של שמחה גם כשחשוך לי וגם כשהכי נפלא וגם כשכך, באמצע.
לפני 18 שנים. 29 בנובמבר 2005 בשעה 22:53
