עברו מעל חודשיים מאז שהאביר יצא למלא את משימותיה של המלכה.
מעל חודשיים מאז שראה את ביתו את אישתו, מעל חודשיים מאז שאכל ארוחה ביתית מלאה, מעל חודשיים שלא ישן במיטה חמה.
והנה הוא בשערי הטירה. עוד רגע בבית. עוד רגע הוא נח.
בעודו צועד במסדרונות המובילים לאולם המרכזי, מכל עבר רצים סביבו משרתים מבוהלים ושפחות בוכיותב ידיהם בדים ומגשים עמוסים בכל טוב ופניהם מבוהלות ואימה בעינהם.
שני זקיפים עוצרים אותו בדלתות הגדולות שבכניסה לאולם המרכזי הגדול ואחד מהם, חבר, לוחש לו כי עדיף שיחזור על עקבותיו... הצעקות מבפנים מתגברות והוא לוקח נשימה ומסמן לזקיפים לפתוח את הדלת.
המחזה שנגלה לעיניו מסביר את הבהלה בטירה.
חמישה משרתים קשורים בעיגול רחב לעמודים גדולים שהוצבו במרכז החדר רחב הידיים. ידיהם בשלשלאות המחוברות לראש העמוד וגופם עירום.
שפחות בוכיות עומדות על שש בין העמודים, ראשן מורכן וידיהן מושטות קדימה מחזיקות נרות גדולים.
המלכה עומדת במרכז המעגל, על גופה חליפת עור לבנה וגלימה העשויה מפרוות נדירות.
האביר מייד מבחין שהיא נסערת.
בידה שוט ארוך והיא מסתובבת כטורנדו ומצליפה במשרתים ללא הבחנה,
הוא עומד בכניסה ומתבונן
כשאחד המשרתים מאבד את כוחו ואת הכרתו היא עוצרת, שולחת מבטה לאחת השפחות שבמהירות ניגשת למסכן, מכניסה את איברו לפיה ונעה פנימה והחוצה עד שהעונג מעיר אותו מעלפונו ואיברו נעמד בניגוד לרצונו.
השפחה זוחלת במהירות למקומה שמא תסבול גם היא מנחת בערתה של המלכה שחוזרת לסיבוב הטורנדו שלה. אבחת השוט המסתובב מתערבבת בצעקות הכאב של הקשורים וכל התייפחותן של השפחות.
בעוד השוט סובב בידה של המלכה וצעקות מעוררות אימה פורצות ללא הרף מגרונה, הוא ניגש, אמיץ, נחוש מושיט את זרועו המכוסה בשיריון מעור ותופס את השוט בעודו במעופו. השוט מתלפף מסביב לזרועו ומבטם מצטלב בפעם הראשונה.
קול אנחה נפלט מפיה של המלכה והאביר יורד על ברכו ואומר לה ברוך
אני פה בשבילך מלכתי העצומה, גמעתי מרחקים רבים בשמך, כבשתי, בעלתי, דהרתי אבל נפשי הפצועה היתה ללא מזור בלעדייך
השוט בידה, היא מסתובבת לאחור מתחילה לצעוד לכיוון חדריה הפרטיים מובילה את האביר האוחז בקצה השני של השוט אחריה
היא מעמידה אותו במרכז החדר זקוף על ברכיו. ידיו מאחורי גבו. נשימתה כבדה. היא סובבת מסביבו פעם ועוד פעם ועוד פעם, מריחה מגופו את התלאות הרבות שעברו עליו ואת כל אשר הקריב למענה.
היא נושקת לשפתיו טועמת אותו לראשונה מזה זמן רב, דמה בוער סוער
היא שולחת את ידה לשערו, מושכת את ראשו לאחור ומעצימה את נשיקתה לתוכו
לאט לאט הוא פושט את שכבות בגדיו, מקלף את עומס המשא מעליו בעוד המלכה מסתובבת הלוך ושוב בחדר כאילו נוכחותו רק מסעירה את נפשה יותר
ערום כביום היוולדו היא מעמידה אותו לרגלי מיטתה, נעמדת מעליו ומטפטפת חלב חם על חלקי גופו...
זה בשביל היום הראשון שלא היית כאן
וזה בשביל היום השני שלא היית כאן
וזה בגלל היום השלישי שלא היית כאן
וזה בשביל היום הרביעי שלא היית כאן
מעל לחודשיים שהוא היה בדרכים למענה והיא מזכירה לו כל יום ויום שנאלצה להיות לבדה
גופה סוער ופטמותיה זקורות הוא לוחש בקשות לסליחתה.
מותשת היא נשכבת על המיטה, מנסה להסדיר את נשימתה.. הוא מתקרב בזהירות שולח ידו לעבר גופה וסטירה חזקה ניטחת על לחיו
הוא לא מוותר ולאט לאט פורם את שיריונה, נושק לפיסות העור שנחשפות בעודה סוטרת לו שוב ושוב, מכיל את כל זעמה עד אשר נרפה גופה לחלוטין.
הוא שולח את ידיו לכיוון ערוותה ומגלה את מקור זעמה, היא מדממת וכואב לה.
בעדינות הוא נושק את שולי בטנה ומלטף לאט את שפתותיה התחתונות, בעדינות הוא מלטף עד אשר הן נפתחות ומזמינות אותו פנימה.
הוא מביט בעיניה ועוצר. ממתין לאישורה להתחיל וכאשר היא מסכימה הוא נע בתוכה עם אצבעותיו, לאט ובעדינות עד שהוא חש את התכווצויות בגופה.
היא מושכת אותו אליו ומחבקת אותו
כשהם מתעוררים מוגשת להם ארוחה ביתית חמה ועשירה, אמבט ממולא לכבודו ושפחות מנקות ומעסות את גופו
האולם המרכזי כבר פונה מהמשרתים ומהשפחות הבוכיות והממלכה שבה על קנה.
