שטויות שאי אפשר לכתוב בשום מקום אחר

הוא יצא מעזה אחרי תקופה ארוכה.

לא ידע בדיוק כמה זמן.

הרעל זרם לו חזק חזק בדם.

ריח זוועות המלחמה שדבוק לו לכל הגוף מונע ממנו לקחת נשימה עמוקה.

רק הגיעו חזרה וישר לטלפונים.

שיחה ראשונה לאמא ואבא שיחה הבאה למדהימה.

יש לי 24 שעות מדהימה. ברשותך אני אלך לתת לאמא חיבוק ואז אני מתייצב אצלך. אישרתי.

לחכות לו היה אחד הדברים הקשים.

ידעתי מה שלחתי להלחם אבל לא הייתי בטוחה מה חזר.

הוא דפק על הדלת בחוזקה לא אופיינית.

חוצפה או ציפייה בלתי נשלטת? לא ידעתי אבל פתחתי עם חיוך.

הוא התנפל עלי בשמחה הרים אותי באוויר חיבק אותי ונישק אותי כמו כלבלב.

אחרי שהכין לנו קפה התיישבנו בסלון. אני על הספה והוא על כרית על השטיח מעסה לי את כפות הרגליים מרחרח מנשק מתרפק. 

בכל הזמן שהיינו ביחד הוא לא דיבר כל כך הרבה כמו בערב הזה.. הרעל זרם לו מהעורקים לפה והחוצה אלי. ואני מכילה קשובה לא שואלת כלום בקושי נושמת.

לפנות בוקר הובלתי אותו בשקט למיטה שלי, חיבקתי אותו בכפיות חום גופי כנגד גופו וצנחנו לשינה עמוקה.

התעוררתי כשהפה שלו עמוק בתוך הכוס שלי. ברעב ענק. עם רצון עצום לספק. בוער מתשוקה. כפות הרגליים שלי מונחות על הכתפיים שלו והוא גוהר מעלי ואני עוד שניה גומרת. אבל לא.

לוקחת נשימה ונזכרת.

משכיבה אותו על הבטן. אין לי צורך בחבל רק החגורה של חלוק הרחצה נכרכת סביב העיניים.

פותחת לו את הישבן מחדירה אצבע בקושי רב. הוא קפוץ וכל השרירים שלו מתנגדים לי. מילים הן דבר מיותר עכשיו. למעשים יש הרבה יותר משמעות. מוסיפה עוד אצבע ומבינה מתנועות הגוף שלו שקשה לו. ממשיכים בשתיקה. אני יורקת לסיכוך וממשיכה לנוע בלי מילה. פתאום הוא לוקח נשימה עמוקה והדמעות זולגות לי בסתר על הלחי.

אני מלבישה על עצמי את הסטרפאון שהוא כל כך אוהב. מטורף שפעם זה היה גבול שהוא הציב לי. מוסיפה חומר סיכוך ושואלת אותו באוזן אם הוא בסדר. שאלה טפשית.  ברור שלא. מחדירה רק את הקצה ומחכה. ואז פתאום עוד נשימה עמוקה.

אני מתחילה לחדור אליו יותר ויותר עמוק. הוא מאבד שליטה על הקפיץ הזה שמתרוצץ לו במוח ונכנע אלי.

הופכת אותו על הגב וממשיכה לחדור. הוא זקור בגאווה ובחיוך אני מרשה לו לאונן לעצמו תוך כדי וכשמגיע הרגע אני אומרת לו לגמור עוד לפני שביקש רשות. הלוחם שלי. 

הוא מכין לנו צהרים בקטנה ואני יושבת עליו בפיסוק על הספה בזמן שהוא מאכיל אותי חתיכות קטנות של מלפפון או טוסט ואני מנשקת אותו בין ביס לביס.

נגמר הזמן.

הוא עולה על מדים ונשק ולא מביט לאחור לפני שהדלת נסגרת.

לא עוד.

כל כאלב ביג' יומו.