מי שמכיר אותי כאן בטוח שמע אותי אומרת לפחות פעם אחת בשיחה ביננו, שהשביעי לאוקטובר סגר אצלי את עולם הבדסמ, הפעמים היחידות שעסקתי בשליטה היו באופן וירטואלי ואך ורק עם חיילים ומילואימניקים בשירות פעיל וגם זה הלך ופסק ככל שהמלחמה התקדמה ויכולת ההכלה שלי הלכה וקטנה.
בערב יום העצמאות האחרון כל זה השתנה.
היה לי דייט ראשון בווצאפ עם גבר מדהים וסקסי שהכרתי באופן ונילי לחלוטין, אני ישבתי בסלון ביתי על כיסא נדנדה ממקרמה עם כוס ג׳יין טוניק והוא ישב מהצד השני של המסך בעודי מתנדנדת להנאתי ומשוחחת איתו. אני התנדנדתי והוא שתה את דברי. ונילי נכון אבל מסמן בלי לדעת כל וי שאי פעם חיפשתי בנשלט. לא יכולה לומר במאה אחוז מי צד את מי באותו הערב. למטרת הפוסט הזה אני אתייחס למועמד הזה בשם 'היוםיומי'. איתו דרך אגב הספקתי מאז לדבר הרבה וגם להפגש לדייט מושלם בעולם האמיתי שגם במהלכו הוא המשיך לסמן וי בכל פניה... עוד נחזור אליו.
מדלגים לסופשבוע הזה שעבר תוך שיחת טלפון אחת בשעה 11 בשישי בבוקר מיום של סידורי בית וטיפול בילדות לקראת שבת למסיבת קרחנה מטורפת בערבה עם אחותי וחבורה ענקית של חברים שלה כשאני, לא ברור איך יצא ככה, אורחת הכבוד שאחותי לא מפסיקה לדבר עליה וכולם רוצים לפגוש. בקיצור, המארח הראשי שמעכשיו אני מספרת לכם שאני קוראת לו 'ההרפתקה', הוא ואני מכירים עוד מהרבה לפני כשהם היו סטודנטים לתואר ראשון והנשמה שלו היא הדבר הכי סקסי בתוך גוף נדיר והוא לא משתמש בדאודורנט כי הוא מאמין בריח הטבעי של הגוף ואני חייבת להגיד ששמתי לב בסופש הזה כמה הוא צודק, בטח כבר הבנתם שנוצר רגע של קליק שהתחיל בסשן של ליטופים ארוכים על אמדי ונגמר במשקפי שמש מתנה שהוא הסליק בתיק שלי כשהם ארזו את הקנטה המושלמת שלנו. כמובן שהרמתי את הכפפה ויש לנו כבר דייט אקראי עם תירוץ סופר הגיוני ותמים לעוד כמה שבועות לדרינק כשאני אהיה בסביבה.
אז אחד היומיומי ואחד הרפתקאה. דרך אגב, אחותי מרשה, למי שדואג.
היומיומי נדיר. כל המסיבה, 12 שעות של ריקוד כמעט בלתי פוסק חשבתי עליו ועלינו. סביבי מלא אנשים סופר יפים ואני רק רוצה את הריח שלו עלי. רוקדת את החיים. רוקדת ומפנטזת.
והמסיבה, כבר אמרתי מלא אנשים יפים אבל גם ממש מכילים ומכבדים. ואני ממש אוהבת לרקוד בעיניים עצומות בספייס שלי ומידי פעם לפקוח עיניים לתת חיוכים ועוצמה של אושר למי שרוקד מסביבי לפעמים מנסים להתחיל ולפעמים סתם לספוג מהאנרגיה שאני מקרינה כשאני בקרחנה שלי. ואז מול העיניים שלי, אחד החמודים ממקודם החליף בגדים ועכשיו הוא עם מדים שחור לבן מלמלה של עוזרת בית דיייייי פשוט לא מבינה איך זה קרה ומודה שזה לא קרוב אפילו לקינק שלי עוזרות בית, הכוס שלי התחיל לטפטף באותו הרגע. ישר קיבל מחמאה. נפתח הסכר של מחסום הבדסמ. לא מאמינה שזה קרה.אולי משהו בטבעיות שהוא נשא את עצמו, אני מרגישה שחזרתי לחיים.
עכשיו אני בבית. כבר חמש שעות שאני מתכננת תוכנית זדונית שבסופה היומיומי יתגלה אחרי חינוך, בניית הרגלים והרבה כנות ואומץ כמישהו ששווה את מתן המאמץ האמון גם לא פחות אומץ מהצד שלי ואז להכניס לפעולה את התוכנית הזדונית שלי לערב אפי בלתי יתואר שמשלב משחק שלי יחד עם היומיומי וההרפתקאה. מה אומרים? Good things come to those who wait? יאללה קופצת למים.