לפני 4 שנים. 9 באוגוסט 2020 בשעה 7:21
זה לא שאני לבד, אני פשוט בודדה.
הריק של הבפנוכו שמתקשר לי ישירות לחוסר בגרות אמיתי וגם קצת חוסר אחריות, מקונן בחיי כבר תקופה. החוסר יכולת לקום ולעשות. כבר כחצי שנה שאני כותבת פה על זה, מעין תלונות עגומות ומיותרות שמובילות לנאדא וגורנישט.
״אני לא מצליחה לסגור כלום בחיי״ אמרתי לפסיכולוגית.
״תנסי לשחות במים ולא לטפס על העץ״ - ענתה.
לפעמים קשה לדעת מה העץ ומה המים. זה אמור להיות כל כך פשוט לעשות בשביל עצמי אך שום דבר שאני עושה אני לא מצליחה להתמיד בו. כאילו כל המסלולים אליהם אני פונה הם טעויות גדולות. האינטאיציה שלי כבר כל כך מעורפלת שכבר קשה לשמוע מה שלי ומה לא שלי.
אני רעבה, הלכתי לאכול.
