כך אמרה לי הפסיכולוגית, "זה מה דאת חפצה בו, להיות מאהבת." "לאהוב מבלי להתחייב, בלי לתת דין וחשבון על רגשותייך, אהבה קצרה שתוכלי לעזוב בכל רגע. כך נגמרה השיחה האחרונה שלי עם הפסיכולוגית. התנגדתי מיד. וכמו בכל התנגדות ידעתי שיש אמת בדבריה, אם כי לא הצלחתי להשלים עם הגזרה שנגזרה על המצפון שלי. איך אוכל לקחת גבר אומלל, נשוי, עם מספר ילדים כלשהו, ולאמלל עוד את אשתו, או לחלופין, למה שארצה פלייר דוחה ובוגדני?
אבל היא צודקת. במצב הנוכחי שלי, אינני יכולה להחזיק קשר שיחזק אותי. אני מרגישה כמו אישה ילדה, ממקום רגשי ולא מיני. לא מספיק אחראית, לא מספיק פקחית, לא מספיק נשית.
איך אישה יכולה להיות לא נשית?... התשובה בגוף השאלה. לא אישה, ילדה. אני מלקה עצמי המון על האינפנטיליות הזאת שמקיפה אותי. הגברים שאני בוחרת, הטעויות החוזרות שלי בעבודה, החברות שנמצאות ב"לאיבוד" כל רגע נתון. הצרה מתחילה כשאף גבר רווק לא ייקח אינפנטילית (ולא מדברת על אישה בוגרת ועצמאית שהיא ליטל) לקשר, ולצד זה התפתחות של עצמי בתחומי עשייה מלווה בטעויות אינפנטיליות חסרות אחריות שפוגעות בי במיישרין, בין אם ביצירת סביבה לא נעימה לי בגלל קושי בלקיחת אחריטת על בחירות, לבין יצירת הזדמנויות עסקיות היכולות לפתח אותי והפחד לקיים אותן שמובל מהמקום של חרדה ילדותית של "אמא תעשי לי".
למישהו יש המלצה לתחביבים בימי רביעי? מחפשת תעסוקה שאהנה ממנה. אפשר כושר, אפשר אומנות, מחול ועוד
