רציתי להגיד לך תודה.
אתה דוחף אותי קדימה, מעניש, מציב גבולות.
לפניך שנאתי גבולות. מעולם לא התייחסת בצורה שהיא פחות ממושלמת למצב מסויים.
אין אצלך יומרנות זולה, אתה גם לא נכנע למשחקי היומרנות שלי. הכל איתך אמיתי. אין כאן זיופים רק מילוי צרכים שלך ושלי.
אני יודעת שמדי פעם אתה קורא את הבלוג שלי, אז באמת, תודה.
תודה שפעם אחרי פעם אתה מלמד אותי כמה גבולות זה חשוב, כמה חשוב לדייק בדברים שאני עושה, מייעל את הפרפקציוניזם שלי, לא משאיר מקום להרגשת הכשלון שאני חווה כבר שנים. אתה בוחר בקפידה מתי להחמיא, מתי לתת, מתי להקטין או להגדיל ואתה עושה את זה באופן שכל כך מדוייק לי. חודשיים של הכרות, לא כזאת "צמודה", הביאו לשיפור ניכר בהתנהלות שלי בחיי, בהרגשת הבטחון שלי. לא פעם שאלתי את עצמי האם זה בריא, מה שאני עוברת איתך ובכל פעם אני עונה שכן. שזה מה שבריא לי. שזה מעצים ומגדיל ומחזק.
ורק בקשה אחת ממך, לא אבקש ישירות, רק אקווה שתקרא את זה. אני לא מעיזה לבקש את זה ישירות, להתמודד עם השיחה על זה. אנא, אל תשתמש ביתרון המובהק של החשיבות שלך בשבילי, אל מול החשיבות שלי בשבילך. זה כל כך כואב לחשוב שאני מוקירת תודה ומעריכה אותך הרבה יותר ממה שאתה מוקיר תודה ומעריך אותי