*הסיפור הנ"ל אינו סיפור אמיתי אך מייצג המון מחשבות שלי*
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
21:00, בום-בום בום-בום הלב שלי דופק חזק. אני מרגישה שאתעלף עוד רגע, איו לי אוויר ועוד רגע הדלת תפתח. לצדי עומד הבחור- חטוב וחייכן. בשנייה זאת מתנקזת ההחלטה בין הגורליות בחיי. להכתים או לא להכתים באופן מודע את העבר שלי ובכך, אולי, לאבד את העתיד שלי.
משפחה, ילדים, עבודה מכובדת. כל אלו מרגישים כמו מועקה ברגע זה. מקשים על הבחירה מצד אחד ומצד שני נראה לי קצת שעדיף שיהיו שם. שימנעו ממני יזכירו לי שיש לי אופציות אחרות.
להמשך לזוהמה וסכנה זה תמיד היה מנת חלקי אבל כאן בדלת אני יודעת שאין דרך חזור, החל מרגע זה, זה כבר לא משחק. הדלת תדרוך בפנים ואני איהפך לזונה. זה העתיד הקרוב שלי, ואולי העתיד שלי לנצח. שום הסבר לא יעזור, כל החלומות שלי מתנקזים פה בבחירה הזאת.
הדלת נפתחת ויד מושטת, כמעט מושכת אותי פנימה, כל המחשבות שעלו קודם כבר לא רלוונטיות, נראה שההחלטה נעשתה בשבילי. הבחור מאחוריי, שהזדהה כגיא, שם לי יד על הכתף ומרגיע אותי. ההוראות היו ברורות.
אתם מגיעים, קצת מתלטפים ולעבודה. אני לא האישיו כאן. עוד רגע ידיים ישלחו לגעת בי, לגזור את התמימות שלי, להשתמש בי אבל אני לא האישיו כאן.הוא רק מעוניין בגיא. גיא חתיך, חטוב, שזוף וותיק בתחום הזנות לגברים. הוא סטרייט ויעדיף אותי על כל אחד מהגברים.
אני רטובה.
ההשפלה הזאת היא לא מה שכיוונתי אליו כשרציתי את הענווה שלי. הנרקיסיזם שלי, ככה אני מכנה את התכונה הזאת שלי כל הזמן להתנשא על אחרים כשאין לי כלום בידיים וזה כבר תקופה לא עובד. כתשתי לאחרונה כל חלקה שאני יכולה מהתכונה הזאת ועכשיו הרגע הזה אמור לסיים אותי. אותה.הוא מתחיל ללטף ואני מרגישה ריקה. התאמנו עשרות פעמים קודם לכן על המגע שלנו, שיראה טבעי, שיהיה נעים לשנינו. אבל פה, אני כבר לא העניין. האיבר שלו קשה ואני רטובה אבל ריקה. העיניים מזוגגות, אני מרגישה את זה.
הנקודת מבט שלי כבר חיצונית, כאילו התנתקתי מהגוף שלי ואני מסתכלת על עצמי כמו הבבואה של המראה. בורחת מההשפלה, מהלכלוך. ידיים נשלחות לכל כיוון ואני בכלל לא מתפקדת. הבחור המארח, גיי בנטייתו, שלח יד מהתעניינות. הוא רצה להבין איך האיבר הזה מרגיש. ובזמן שאני על הברכיים מציגה את ההצגה שנקבעת מראש, וגיא חודר את הנקב הזה שאמור להיות לאכילה ושתייה, היד של ההוא נגנזת עמוק אל תוך בטני. אם עד אותו הרגע השנאה העצמית הייתה מתחת לפני השטח הרי שעכשיו היא כאן. והיא כל כך מרטיבה. היד שלו נשלפת מתוכי כאילו הוא רק בדק שזה שם, שזה של אישה, של זונה, ויחד עם הזוג אצבעות נשלפים הפחדים "את לא טובה מספיק" הם מרקדים לי בראש. גם בזה אני לא טובה מספיק. אפילו בלפתוח את הפה ולהיות חפץ נוי.
גיא גומר ואני נשארת על הרצפה. הפסאד נגמר. התהלוכה נגמרה, השמש שקעה כבר מזמן ואני על הרצפה. השיער שלי בכל מקום ואני רק מחכה לצאת משם, אני מחייכת בשארית כוחותיי, מציגה הנאה שקרנית. כאן לא בוכים. אנחנו מסיימים, הכסף נכנס לידיים ואני יודעת שאני צעד אחד קדימה אל החופש. כשיצאנו מהדלת גיא לחש "אני מצטער" והלך מהר לפני שאספיק להגיב.