שנה וחצי ניסיתי להוציא אותך מהראש. אינטיליגנט, נאור, סבלני ומניפולטור אלוף. דמויות כמוך, כאלה שמוכנות להחזיק אותי כבת ערובה מצד אחד ומצד שני נאהבת ומוכלת, אני מוצאת מעט. זה לא איזה צורך של נשלטת, זה באמת נחוץ. שמישהו ידחוס את כל הרעש שבראש שלי לקופסא קטנה, כלוב קטן, ירתק את הכל וייתן מרחב לשקט שלי. עברה שנה וחצי ואני יודעת כרגע שיש עוד. הם מעטי מעטים אבל אני מוצאת אותם. את אלו שלא מלטפים לי את הראש ואומרים שהכל יהיה בסדר, אלא פועלים למעני, כדי שיהיה בסדר. ואני? אני מוכנה לפעול, לדבר, לסתום.
אני מודה לך שיצאת מחיי כדי שאוכל להבין, לדייק ולהיות במקום בו אני נמצאת עכשיו. האהבה שלי אלייך נעלמה ונותר רק זלזול וחור שהשארת. המון כעס. איך יכלת לרמוס אותי כל כך הרבה? 4 שנים של רמיסה ועכשיו אני בונה.
נשארו 57 ימים
גבול מספר 4
אנשים שלא רוצים באינטימיות, גם אם רגעית. לא מעוניינת.