השפתיים מתקרבות ואני מתקרבת אבל ברגע האמת אני מסתובבת חזרה, רצון קטן לחיות את הרגע ומנגד, לא לתת לו להתקיים מפלח את האוויר ואני מנסה רק לנשום את זה.אתה קשור על ידי, שנינו לא יודעים איך זה קרה, אף אחד מאיתנו לא דמיין את הרגע בו תסכים להיות כל כך חסר אונים מול בחורה זרה לחלוטין. כשנתתי לך את היד, בצווארך, חלק ממך נהיה זועם וחלק ממך נכנע. הגוף הכביר שלך מבקש שאהרוג אותו. אתה אומר לי, "תהרגי אותי". הפנים שלך נהיו סגולות, מתחננות, מבקשות והגוף שלך מסיט אותי בזעם, קשור בליינים למיטת גלריה גבוהה, במבט שאומר "אני חזק יותר, תזכרי את זה". אני רואה את הקושי שלך לעכל, איך מלוחם בקבע ביחידה קרבית, אתה הופך לגוף עצום, קשור ומשתנק, הידיים מאחורי הגב. אני רק רוצה שתרגיש את התחושה שאני ארגיש, כשאני יודעת שבעוד רגע ידייך יהיו על גרוני ואני אהיה סגולה וכואבת, הבכי יפרוץ ממני, אתה תפלח את הגוף שלי בכל דרך שאתה תבחר, אדם זר לחלוטין, ואני אבכה.
את המור"ק הזה אני לא יודעת לספר במדוייק, מי שחווה את הטירוף הזה, של כימיה חשקה מדי, יודע. את הרגע בו הגוף שלי נכנע לך כשנכנסת בדלת כדי רק לשתות יין ולשחק גו, אני באמת לא מבינה. את הצורך שלי להיות עדינה ויפה וחזקה בשבילך, את הפתיחות העצומה הזאת של שנינו על נושאים שלא מדברים עליהם. על הגבול בין להרוג ללהחזיק חיים בידיים, על התשוקה שזה מביא, איפה עובר הגבול בין להמית רגש ללשמור אותו חי. איך בין רגע המחול פשוט התקיים. שנינו התקיימנו ולא היינו כאחד.
יצריות, תשוקה וייחודיות הציפו את האוויר, זה לא היה סקס או זיון או מין, היה פשוט חיוּת. אתה היית חיה ואני הייתי חיה ושנינו פשוט נשמנו את האוויר, את הריחות, את הטעמים. מי צריך גבולות כשיש כל כך הרבה אמון ברגע מסויים, כשיש כל כך הרבה צורך בהכל. אתה דרשת בכל זאת, "מה הגבולות שלך" צעקת עליי וכשהגוף שלי נזל ואני הייתי חייבת להפסיק כי הכל היה יותר מדי אתה צחקת עליי. "הנה הם, הגבולות שלך". אין פחד איתך רק צרכים, הכל קרה מהר ובכוח ומנשי הצדדים.
הדרופ לא איחר לבוא, בעצם, הוא קרה מיידית. הלבד וההצפה קרו בין רגע במקלחת לידך, הדמעות פשוט צפו. הפחד שאתה זר, ותשאר כזה אם תבחר כל כך כאב. כל כך הרבה הרגשת מוכרות הייתה בך ואני רק רוצה שתשאר לישון. לנצח.