אם אני אמות מבחירה. זה יהיה מוות בחנק. אולי אני אוכל הרבה מדי ואמות מחנק מהאוכל, אולי זה יהיה באמבטיה או בים, או תלייה מחבל. אולי בסקס חניקות ששנינו חונקים אחד את השני עד שסגולים.
אני אמות מחנק כי זה כל מה שאני מרגישה בחיי. יותר מדי לנשום.
זה יהיה פואטי למדי. מחנק בחיים מייצר מחנק למוות.
אם אני אמות מתישהו מבחירה, זאת תהיה טעות. משהו בחישובים שלי לא יסתדר, אני כנראה "אירה לעצמי ברגל" בטעות באמצע איזה משהו נפלא שקורה לי והרסתי. בטח לא אגיע בזמן "בטעות" או "שכחתי את המפתח" או "שיט, אני רעבה ושכחתי את האוכל".
אם אני אמות מבחירה, זה כנראה בזמן הקרוב, כי לא יתכן שאחרי שעברתי את הבנייה האישית הבלתי נסבלת הזאת שאני עוברת בתור "מתבגרת" לייט בלומרית, אני ארצה למות מבחירה. זה באמת יהיה כבר מעבר לחישובים לא מוצלחים, זה כבר הנוסחאות שלי הולכות בכיוונים שאפלטון יושב כרגע בפוליס שלו באירופה ואומר "מה השתגעת?!" וכן, הוא כנראה צודק.
אני לא אמות מבחירה, עברתי הרבה וזה שווה שאסתכל על זה אחורה ואבין שעשיתי המון כדי להיות פה, וחוסר השליטה בלייף טיים שלי הוא המחנק הקל שמחזיק לי בגרון.
1+1=0
Z2